יום שלישי כה חשון תשעח
באיזה מקרה חובה להגיד 'ויכולו' דווקא לאחר הקידוש?
מי ששכח לקדש בליל שבת, ונטל ידיו לסעודה, ונזכר לאחר שבֵּרך ברכת המוציא, לפני שטעם מהפת, יאמר מיד את ברכת 'אשר קדשנו' של קידוש, ואחר כך יאכל מהפת, ויצא ידי חובת קידוש על הפת; ויאמר 'ויכולו' בתוך סעודתו. ואינו רשאי לקדש על היין, כי ברכת הגפן תהווה הפסק בין ברכת המוציא לאכילת הפת. ואם שכח לגמרי שהיום שבת, ולכן גם אין לפניו לחם משנה, מותר להפסיק בין ברכת המוציא לאכילת הפת על מנת להביא לחם משנה, ואם יש צורך בדבר, רשאי אף לדבר ולבקש שיביאוהו, ואין זה נחשב ל'הפסק', משום שזה מצורכי הסעודה. ואף שאינו מברך המוציא על הלחם משנה, שהרי כבר ברך המוציא, יוצא ידי חובת לחם משנה בכך שמונחים לפניו שני לחמים בתחילת אכילתו. [שו"ע רעא, ה, ומשנ"ב כג-כד; ביאורים ומוספים דרשו, 34-35]
האוכל בחול ומברך בשבת - האם צריך לומר 'רצה'?
כפי שלמדנו אתמול, מי שסעד בערב שבת בסמוך לשקיעה, ובטרם סיים את סעודתו נכנסה השבת, יקדש באמצע סעודתו. ואם סיים את סעודתו בסמוך לכניסת השבת, ולאחר שנטל 'מים אחרונים', בטרם החל בברכת המזון, הבחין שכבר נכנסה השבת – יש אומרים שיברך מיד ברכת המזון, כיון שחובה להסמיך את ברכת המזון לנטילת מים אחרונים, ולאחר מכן יקדש; ואם מברך ברכת המזון 'על הכוס', אינו רשאי לקדש על אותה הכוס, אלא ימזוג כוס נוספת לקידוש. ונחלקו הפוסקים בשלוש מחלוקות לדעה זו: 1. האם צריך להזכיר את יום השבת בברכת המזון; 2. האם רשאי לטעום מכוס היין של ברכת המזון לפני הקידוש; 3. האם צריך לאכול מעט לאחר הקידוש, כדי שיהיה זה 'קידוש במקום סעודה', או שדַי בסעודה שאכל. [שו"ע רעא, ו, ומשנ"ב כז ו־לב]
מהי הכמות שצריך לאכול לצורך 'קידוש במקום סעודה'?
במקרה הנ"ל – יש חולקים וסוברים שיפרוס מפה על הפת שנותרה על השולחן (ראה תקציר לאתמול), ויקדש, כיון שלדעתם חייב לאכול מיד סעודה נוספת כדי שיהיה זה 'קידוש במקום סעודה', ואם כן ברכת המזון הראשונה היא 'ברכה שאינה צריכה'. ומנהג בני אשכנז כדעה זו. וצריך לברך המוציא על הפת שאוכל לאחר הקידוש, כיון שבנטילת 'מים אחרונים' הסיח את דעתו מהאכילה הקודמת; ומסיבה זו גם צריך לברך הגפן על יֵין הקידוש אף אם כבר בֵּרך על שתיית יין בסעודתו. ולקיום דין 'קידוש במקום סעודה', די באכילת 'כזית' (17-50 סמ"ק, לשיטות השונות), אך אם רוצה לקיים באכילתו את מצוַת סעודת שבת – שהרי אכילתו הקודמת היתה מבעוד יום – ראוי שיאכל יותר מ'כביצה' (יותר מ־45-100 סמ"ק, לשיטות השונות). [שו"ע רעא, ו, ומשנ"ב לג-לו; ביאורים ומוספים דרשו, 42]