הרב צבי וינברג
"שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג', ה')
נהגו בדורות שעברו בעיה"ק ירושלים, בבואם לכותל המערבי לכרוע ולהשתחוות בהכנעה, וד' אמות טרם יגשו – חולצים נעלים, (ראה 'שערי דמעה' בתחילת הספר, וכן בספר 'שערי ירושלים' (הר"מ ריישר עמ' לט), ובספר 'קורא העתים' (הרמ"מ מקאמניץ עמוד ט').
ויש מביאים מקור לזה, שנוהגים לא לילך עם נעליים בכותל המערבי, ע"פ מה שמובא בזוהר (ח"ב ה:) "מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא", דכתיב (שיר השירים ב, ט): "הנה זה עומד אחר כתלנו", ובשמות רבה (פרשה ב פיסקא ו), מובא שה' אמר למשה "של נעליך", משום שכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל, וכיון שעכשיו השכינה נמצאת בכותל המערבי, לכך אסור שם בנעילת הסנדל (עיין בספר הר הקודש).
וב'יערות דבש' (ח"א דרוש יא) כתב "והנה יוסף בן גוריון, בקינה שלו על בית המקדש שנחרב אמר, כי הדורכים על רצפת בית המקדש היו משיגים חכמה, והיתה רצפה מחכמת, והוא כי המקום היה אדמת קדש, והדורכים עליה השיגו חכמה ונתדבקה בהם רוח הקדש, ולכך הוצרכו לילך בלי סנדל, שלא יהיה דבר חוצץ בינם לבין האדמה אשר דורכים עליה, כדי שישיגו שפעת קדש מהאדמה, וזהו "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש", ואין ראוי להפסיק ולבטל בהשגת קדושה", ע"כ.
[וידועה שיטת הרדב"ז (בשו"ת ח"ב סי' תרמ"ח), וז"ל שם: לא אוכל לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת העכו"ם, ומה שארז"ל "לא זזה שכינה מכותל מערבי", דומה למה שאמרו "שכינה במערב", רוצה לומר במערבו של עולם, וצד מערב נקרא כותל מערבי, ומה שאמרו ז"ל "לפיכך לא חרב כותל מערבי" (כדאיתא במדרש שיר השירים על פסוק "הנה זה עומד אחר כתלנו"), ביאורו, לפי שכותלי בית המקדש מכוון כנגד עולם העליון וכותל מערבי מכוון כנגד השכינה ולכן לא חרב עד היום הזה"].
(קב ונקי)