הרב בנימין גולד
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם" (בראשית ל"ז, כ"א)
ראובן הציל את יוסף מידי אחיו שדנוהו למיתה, והשליכוהו לבור מלא עקרבים ונחשים. עולה התמיהה העצומה, וכי בזה הציל אותו ממוות, והרי השליכו לבור מלא עקרבים ונחשים, שבוודאי ימיתוהו?
האור החיים הקדוש מתרץ קושיא זו באחד מיסודות היהדות – האדם הוא בעל בחירה ורצון, ולכן יכול הוא להמית גם את מי שלא נתחייב מיתה בידי שמים, מה שאין כן חיות רעות שאין שייך אצלן בחירה, לא יוכלו לפגוע באדם שלא נתחייב מיתה משמים, ובזה ביאר כוונת הפסוק "ויצילהו מידם", שראובן הציל את יוסף מיד אחיו, שלהם יש בחירה ויכולים להמיתו גם אם לא נתחייב מיתה, ונתנו לחיות רעות נחשים ועקרבים, שהם לא יכולים להמיתו אם לא נתחייב לכך מן השמים.
ואלו הם דברי הגמרא בברכות (לג.): "מעשה במקום אחד שהיה ערוד מזיק את הבריות, באו והודיעו לרבי חניינא בן דוסא, אמר להם הראו לי את חורו, הראו לו את חורו, נתן עקבו על פי החור ויצא הערוד ונשכו ומת הערוד, נטלו רבי חנינא על כתפו ובא לבית המדרש, ואחר לחכמים: 'ראוי בני, אין הערוד ממית אלא החטא ממית'".
מי שלא נגזר עליו עונש מיתה מן השמים, אין חיה רעה יכולה לפוגעו שהרי "אין הערוד ממית אלא החטא ממית"!
● ● ●
אחד מרגעי השיא בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בשנת תרצ"ז, שהתקיימה בעיר במרינברד, היו דבריו הנרגשים של הגאון מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, שהשאירו רושם עז בלב כל הנוכחים. לאחר ימים ארוכים של דיונים מקיפים בבעיות שונות של העם היהודי, אשר היו אז על הפרק, הגיעה עת הנעילה, שעת קבלת החלטות והסקת מסקנות. במעמד נשגב זה נתכבד הרב מפוניבז' לשאת את דבריו וכה אמר:
"משל לבית שפרצה בו דליקה, ובפנים נמצא אדם ישן על מיטתו, הבית עולה בלהבות ומבחוץ עומדים השכנים ומתווכחים כיצד להציל את האיש, ניסיון להוציא את המיטה עם האיש הישן נכשל, מכיוון שהמיטה רחבה יותר מפתח הבית, סופו של דבר הובאו למקום גרזנים וקרדומות ופועלים החלו לשבור את מזוזות הפתח כדי להרחיבו, אדם חכם שנקלע למקום שאל לפשר הדבר? משהוסבר לו הענין נזדעק האיש וקרא לעבר המתגודדים סביב הבית: "שוטים שכמותכם! מדוע הנכם מבזבזים זמן יקר? הרי עד שתסתיים מלאכת ההריסה, יתכן שכבר לא יהיה את מי להציל! העירו את האיש הישן ויקום על רגליו ויצא בכוחות עצמו וימלט מן הסכנה!".
"גם אנו", אמר הרב מפוניבז', "דומים לאנשים ההם, הנה אנו יושבים כאן זה כמה ימים ומחפשים דרכים כיצד ניתן להציל את עם ישראל מצרותיו ומבעיותיו, אחי ורעי!," זעק הרב מפוניבז' מקירות ליבו, "הקרקע בוערת מתחת לרגלינו, עלינו לטפל במקור, הבעיה, מקור כל הצרות, הוא החטא! ואם עם ישראל ישוב בתשובה שלימה לא תהיינה יותר צרות! לא נצטרך לטכס עצות! מכאן צריכה לצאת הקריאה", זעק בהתרגשות "'אידישע פאלק וועקט זיך אוף!!" (עם ישראל התעורר!!) (ילקוט לקח טוב).
● ● ●
הגה"צ רבי חיים טודרוס הרשלר זצ"ל, מדמויותיה הבולטות של שכונת שערי חסד שבירושלים, התעקש גם לעת זקנותו על אף חוליו הכבד, לעמוד בתפילת שמו"ע, וגם לאחר הפצרות מרובות של בני המשפחה, וטענתם שהדבר מסוכן עבורו כי הוא עלול ליפול, לא וויתר על זה בשום אופן.
פעם אחת אירע שנפל בעת התפילה, וחשבו בני משפחתו לנצל את המקרה, אמרו לו: "הלא רואה אתה בצדקת דברינו אליך, שמחמת חולשתך נפלת, וע"כ מעתה אסור לך לעמוד בתפילת שמו"ע!". אך הצדיק רבי חיים בשלו: "מה שנפלתי הפעם אינו אלא מחמת דבר אחר, כי בכל יום מתפלל אני תפילה קודם התפילה, שאוכל להתפלל היטב ושלא אפול חלילה, והפעם מחמת שהיה כלי שאינו נקי על ידי, לא יכולתי להתפלל תפילה זו ולכך נפלתי!". הנה לנו ראיה נכונה כי אין הערוד ממית אלא החטא, לכל צרה יש סיבה רוחנית, ואין לטבע שליטה על צרות האדם וייסוריו.
הסתכלות נוספת של אחד מבעלי היראה האמתיים בדור האחרון: מסופר על מרן בעל ה'לב אליהו', הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל, שבבואו פעם לישיבת קמניץ, נפל בירידתו במדרגות, ונשאר לשבת עליהן. כמה אנשים שראו את הדבר חשו אליו, שמא אינו מרגיש בטוב ולכן אינו קם מעצמו. נענה ר' אליהו זצ"ל ואמר: "ב"ה הכל בסדר, ומה שלא קמתי מהמדרגות הוא משום שכעת יושב אני וחושב מפני מה נפלתי?!". הראיה אצלם הייתה חדה וברורה 'כין אין הערוד ממית אלא החטא', ולכל דבר יש כתובת בהתנהגותו של האדם ובמצבו הרוחני.
(אהל משה)