"ידוע שהבטיח הקב"ה שלא יכנס בבית המקדש של מעלה, עד שיעשו ישראל בית המקדש של מטה. ואם כן, כל זמן שאין אנו מתקנים את מעשינו ולא יוכל בית המקדש להבנות, ממילא אין הקב"ה יכול ליכנס בבית מקדשו של מעלה. ואם כן שאלה חמורה עלינו: מדוע נתאחר מלהשיב את המלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה, אל ביתו? כי הגם שסוף כל סוף בעל כרחנו יתוקן הדבר, אבל למה נתאחר; ועל כל יום ויום שאנו מתרשלים, תפול עלינו השאלה.
ועל כן, נזדרז אנחנו כולנו, כל אחד ואחד, לעקור שנאת חנם ועוון לשון הרע מאתנו, וממילא ישוב המלך תיכף אל ביתו. וכל אחד שימהר לתקן הדבר, יזכה זכות גדולה. ועל כן אחי ורעי, נקיים נא מה שאמר הכתוב: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ", לתקן מה שקלקלנו עד עכשיו, ולהזהר מכאן ולהבא. והעיקר, לעורר את החרדים לדבר ה', שיראה כל אחד לעורר את מכיריו ומיודעיו, ולפרסם את גודל האיסור, כי מפני רוב ההרגל נחשב הדבר של שמירת הלשון כמידה טובה בעלמא".
[כבוד שמים פרק ג]