במטה אפרים (סימן תקפ"א סעיף ג') כתב, שגם אלו שאין נוהגים להתענות ולעשות סדר יום כיפור קטן בכל ערב ראש חודש, מכל מקום בערב ראש חודש אלול רבים נוהגים להתענות ולומר סדר יום כיפור קטן. ואכן בערב ראש חודש אלול נהגו בהיכלי הישיבות ובהרבה מחצרות החסידים לומר תפילת יום כיפור קטן ברוב עם.
ב'קצה המטה' שם (סק"ט) נותן לדבר סיבה: "שגבה מאד היום כפור קטן של ער"ח אלול מער"ח של כל השנה, אשר כל אדם צריך לעורר עצמו לתשובה על כל ימי החודש, ולא לחינם נקרא יוכ"ק ושמא קא גרים לחפש במעשים – כל שכן וק"ו ליום כפור קטן זה שהוא ערב ר"ח אלול, שהוא סוף של השנה… וצריכים להתבונן על מעשים מכל השנה במה עסקנו, וכל אחד מישראל צריך לעשות חשבון הנפש לבל יבוא בבגדים מלוכלכים לפני המלך הקדוש".
ב'שער יששכר' כותב, שמקור הטעם ליוכ"ק בכלל הוא מערב ראש חודש אלול, כי בכ"ט אב שהוא ער"ח אלול נתרצה הקב"ה לישראל למחול להם, ואז עלה משה רבנו לארבעים יום לקבל את הלוחות השניות. ועל שם זה יש לומר שנקרא ערב ר"ח אלול יום כפור קטן, שבו ההתחלה של יוה"כ ושהיה בו הסליחה כמו ביוה"כ, ויוה"כ בכלות הארבעים יום – הוא יום כפור גדול; ואולי על שם זה קראו גם לשאר ער"ח יום כפור קטן".
(הרב א' הכהן, מוסף שבת קודש פרשת ראה תשע"ז)