זמנה: לעולם נקראת בשבת לפני פרשת החודש, כסדר שהיה במדבר, שריפת הפרה שבאה לטהר את ישראל שנטמאו טומאת מת, בכדי שיכלו לטהר ולהקריב הפסח כשהם בטהרה, ורק אחרי שנטהרו, לימדו אותם את הלכות פסח, ובקריאה אנו מתפללים שיזה עלינו ה' במהרה את אפר הפרה ויטהר אותנו ויגאלנו (משנ"ב תרפה ס"ק א).

מקור לחיוב קריאה בזמן הזה

לפי שבפרשת פרה (במדבר פרק י"ט) כתיב פעמים "לחוקת עולם", אחד בפסוק י"א ואחד בפסוק כ"א, אחד ללמד שגם בזמן הזה אפשר לטהר באפר פרה, ואחד כדי ללמד שגם בזמן הזה יש חיוב קריאה (ערוה"ש תרפה ז).

טעם קריאתה: כדי להודיע לעם שייטהרו באפר הפרה, לפי שבר"ח ניסן מתחילים הרחוקים לעלות לירושלים, ועוד שדורשים בלכות הפסח קודם הפסח ל' יום, לכן קוראים בפרשת פרה הלכות טהרה ודיני הזאה, כדי שילמדו ישראל לטהר עצמן לפני פסח ויעשו פסח בטהרה (מטה משה).

ואף שבזמננו אין לנו בית מקדש, מ"מ לא בטלה תקנה זו זכר למקדש, ועוד שקוראים פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה (לבוש תרפה משנ"ב ס"ק א).

חיובה מדרבנן או דאורייתא

בחיוב פרשת פרה נחלקו הפוסקים, האם קריאה זו חיובה מהתורה כפרשת זכור, או שחיוב זה מדרבנן, כמו שקלים והחודש, נפק"מ האם נשים חייבות לשמוע פרשה זו.

השו"ע (קמו ב, תרפה ז) כתב בשם יש אומרים שחיובו מדאורייתא, וכן הביא בתרומת הדשן (סימן קט) בשם התוס' בר"ה (יג, א), ומיהו המשנ"ב (תרפה ס"ק טו) כתב "והרבה אחרונים כתבו שפרשה זו אינה מדאורייתא".

מתוס' שנ"ץ (ברכות יג, א) משמע דהווי מדרבנן, שכתב "דאין שום קריאה מדאורייתא רק פרשת זכור", וכן משמע בתשובות מהרי"ל (סימן קפב) שלא הזכיר מדאורייתא אלא פרשת זכור, וכן כתב הרא"ם (סימן ב) שפרשת פרה מדרבנן, לפי שאין טעם בקריאה מדאורייתא וגם מי יודע היכן רמיזה (הובא במג"א תרפה א), [וכן האריך השל"ה (ריש מגילה דף רסו) שפרשת פרה אינה מדאורייתא, וכן כתב הב"ח (תרפח א)].

למעשה: מכיוון שיש שיטות שקריאתה מדאורייתא, לכתחילה יש לשמוע גם פרשה זו עם כל הדקדוקים (עיין מועדים וזמנים ח"ב סימן קסח).

נשים בשמיעת פרשת פרה

גם לסוברים שפרשת פרה היא מדאורייתא, אין חיוב על הנשים לשמוע, לפי שמצוות טהרה בפרה אדומה חלה על האנשים ולא על הנשים (מועדים וזמנים ח"ב סימן קסח).

טעם אחר: לפי שהווי מצוות עשה שהזמן גרמא, שזמנה דווקא לפני החג הפסח, כדי שישראל יהיו טהורים לרגל, ומצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.

סדר הקריאה

מוציאים ב' ספרי תורה, באחד קוראים שבעה קרואים בפרשת השבוע, ובשני קוראים מפטיר פרשת פרה מתחילת פרשת חוקת (במדבר י"ט, א') עד (פסוק י"ז) "תטמאו עד הערב", והטעם: לפי ששם נתבארו כל דיני פרה אדומה.

הפטרה

מפטירים ביחזקאל (פרק ל"ו, ט"ז – ל"ו ל"ח) "ויהי דבר ה' בן אדם" עד "אשר דיברתי ועשיתי". והטעם בהפטרה זו, לפי שבנבואה זו נאמר (פסוק כ"ה): "וזרקתי עליכם מים טהורים" ובערוה"ש כתב "לפי שהנביא הוכיחם על טומאתם, לכן קבועה לפרשת פרה שמטהרת את הטמאים" (ערוה"ש תרפה ו).

סיום ההפטרה: הספרדים מסיימים בפסוק לו "אני ה' דברתי ועשיתי", והטעם: לפי שעד פסוק זה יש כ"א פסוקים, שהוא מספר הפסוקים שצריך לקרוא לכתחילה בהפטרה (כמבואר טושו"ע רפד א).

ובני אשכנז: ממשיכים עוד ב' פסוקים עד (פסוק ל"ח) "וידעו כי אני ה'", והטעם: לפי שהוא סוף העניין שם (ערוה"ש שם).

פרשת החודש

מתקנת חכמים שבת הסמוכה לניסן, או אם חל ראש חודש ניסן בשבת, קוראים פרשת 'חודש' בספר שמות פרשת בא (י"ב, א'): "החודש הזה לכם".

פרשת החודש, היא הפרשה הרביעית מד' פרשיות. חיוב קריאה פרשת החודש מדרבנן (משנ"ב תרפה ס"ק א). הטעם שנקראת סמוך לניסן: כדי לקדש את חודש ניסן כדכתיב (שמות י"ב, א') "החודש הזה לכם ראש חודשים" (משנ"ב תרפה ס"ק א).

טעם התקנה

כדי לקדש ולהחשיב את החודש הזה, מפני חשיבתו של חודש זה שכן כתבה התורה (שמות י"ב, א') "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" שהוא ראש השנה לרגלים (משנ"ב תרפה ס"ק א).

טעם אחר: להודיע לעם שפסח קרב ובא, ושיכינו עצמם לעליה לרגל, שחמורה עליה לרגל בחג הזה יותר משלושת הרגלים, לפי שיש בה קרבן פסח (אבודרהם סדר הפרשיות).

בשבת: הטעם שתקנו לקראותה בשבת, לפי שאז נמצאים כל הציבור. לפי שבשבת כל העם בטלים ממלאכתם ונאספים לבית המדרש, ואילו בחול לא שכיח רבים בבית הכנסת, ועוד חששו בחול מפני ביטול מלאכה (עיין מועדים לשמחה פרשת שקלים סימן ה).

סדר הקריאה

מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים שבעה קרואים בפרשת שבוע, ובמפטיר קוראים בפרשת החודש (שמות י"ב, א') מ"החודש הזה לכם" עד (פסוק כ') "בכל מושבותיכם".

הפטרה

בני אשכנז: מפטירים בנביא יחזקאל (פרק מ"ה פסוק ט"ז): "כל העם הארץ יהיו על התרומה", ומסיים בפרק מ"ו בפסוק י"ח "ולא יקח", ששם מבואר משפט הנשיא והעם עם קרבנותיהם לעתיד לבוא.

בני ספרד: מפטירים ביחזקאל (פרק מ"ה פסוק י"ח) "כה אמר השם אלוקי" ומסיימים (פרק מ"ו פסוק ט"ו) "ועשו את הכבש".