בשו"ת הרדב"ז (ח"ח סי' יט) מביא ששאל אותו החכם ה"ר אברהם גיזורה, כיון שלומדים (סוטה לח.) את נשיאות כפיים מדכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, מדוע קוראים למצוה זו נשיאות כפיים ולא נשיאות ידיים.
ותירץ שאם היו קורים לזה נשיאות ידיים, היה משמע שישא את זרועותיו וידיו פשוטות, אבל לא צריך להגביה את כפיו נגד העם.
ולכן קרו לזה נשיאת כפיים, ללמד שצריך שישא את כפיו, עד שיהיו ראשי אצבעותיו כלפי מעלה וכפיו כנגד העם, שצריך גם נשיאת ידיו וגם נשיאת כפיו.
וזה נרמז בפסוק, שהיה אפשר לכתוב רק וישא אהרן את ידיו ויברך את העם, ומדכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם, מוכח שנשא ידיו נגד העם, כי נגד העם לא משכחת לה אלא בנשיאות כפיים, ולא בידיים.
וכתב שאח"כ מצא שכ"כ רבנו בחיי כאן, וז"ל: כתב וישא להורות שהיו ידיו זקופות למעלה.
חידוש גדול מובא בכלי יקר (פ' נשא ו,כג) שהברכה לא יורדת מהקב"ה לכהנים ומהכהנים לישראל, אלא יורדת מהקב"ה לחזן שמקריא לכהנים, ובהקראתו מעביר לכהנים את הברכה, ואז מברכים הכהנים את ישראל.
וז"ל שם: החזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו.
כי הוא אומר תחילה אל הכהן יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה'.
ואח"כ כשהכהן אומר לישראל יברכך ה' הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן.
אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן, ע"כ. [ונאריך בזה אי"ה בפ' נשא]
(קו ונקי)