כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה
פעם אחת לאחר בדיקת חמץ, פנה הרבי בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ אל שמשו ואמר: "הנה ב"ה זכינו ובדקנו את החמץ אשר בבית ולא נמצא מאומה, ועתה, בבקשה ממך, בדוק נא את החמץ שבליבי – אמר והצביע על ליבו הטהור".
"יסלח לי הרבי" – אמר השמש – "אולם את ליבו של הרבי אין צורך לבדוק כלל, שהרי כך שנינו במשנה: 'כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה!'".
חור שבין יהודי לחברו כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תל"ג סעיף ז') נפסק להלכה: "חור שבין יהודי לחברו, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת".
פעם אחת בערב הפסח עבר רבי אייזל חריף ברחוב העיר, והנה ראה את אחד מעשירי העיר, אשר ידוע היה בקמצנותו הרבה, כשהוא עומד ומנער בהקפדה רבה את כיסי בגדיו, כדי שלא ישתייר בהם אף לא פירור אחד של חמץ.
"על פי דין" – אמר רבי אייזל לעשיר – "אינך צריך כלל לבדוק בתוך כיסיך, שכן אף פעם אין ידך מגעת לתוכו"…
נר של שעווה
מנהג בדיקת חמץ נעשה, כידוע, לאור הנר, כדי שייטיב לראות גם את פינות הבית האפלות. ונוהגים ישראל קדושים למחרת היום, בעת שריפת חמץ, לשרוף גם את מותר נר השעווה שנשאר מליל בדיקת חמץ.
"מדוע נוהגים לשרוף גם את הנר" – שאל הצדיק רבי ברוך מסערט ויז'ניץ – "והרי הנר לא נגע בחמץ כלל, ובמה 'חטא' שישרפוהו?".
"אלא" – השיב הרבי – "החמץ משול לעבירות וליצר הרע שיש לבערם מן העולם, אולם כאשר מבערים אותם, יש לבער גם את ה'מקטרג' שסייע למצוא את עוונותיהם של ישראל!"…
ליבטל ולהווי הפקר כעפרא דארעא
"מנהג שבעולם" – אמר הרבי בעל 'מקור ברוך' – "שיחד עם החמץ שורפים גם את הנוצה והכף, שעמהם ערכו את בדיקת החמץ, זאת מדוע?
"אלא" – אמר הרבי – "ידוע כי החמץ מרמז על היצר הרע, אשר חובה על כל אחד ואחד לבערו מן העולם. וכן" – סיים הרבי – "כל מי שמחפש חסרונות בחברו, ראוי לו שיבערוהו מן העולם"…
מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים
כאשר היה הצדיק רבי יהודה לייב אלתר מגור, בעל ה'שפת אמת', צעיר לימים, כבר ניכרה לעין כל גודל חריפותו ובקיאותו.
"אמור נא לי" – שאלו פעם אחד מזקני החסידים – "מדוע אין מברכים על מצוות סיפור יציאת מצרים, והרי זו מצוות עשה מן התורה?".
"אמת הדבר" – השיב רבי יהודה לייב – "אלא שהוא הדין והוא הטעם שאין אנו מברכים על מצוות כיבוד אב ואם, שהרי אם מבקש האב מבנו שיגיש לו כוס משקה, אם יזדרז הבן ויברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על כיבוד אב ואם', יהיה בכך פגיעה בכבוד אביו, משום שמשמעות הדבר שללא הציווי לא היה מכיר בכבודו. ובאמת כיבוד אב ואם היא מצווה הטבועה בנפשו של האדם.
"כן הדבר גם בסיפור יציאת מצרים" – סיים רבי יהודה לייב – "כאשר הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא ממצרים וגאל אותנו מעבדות לחירות, מאפילה לאור גדול, אנו חשים רצון עז להודות ולהלל ולספר בניסים הגדולים ההם, על כן אין אנו מברכים מאומה, כי בברכה זו יש חשש של פחיחות כבוד"…
"מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח"
על השאלה מדוע אין מברכים על מצוות סיפור יציאת מצרים, והרי זו מצוות עשה מן התורה – השיב הגאון רבי משה סופר, בעל ה'חתם סופר', כי מצוה שאין לה גבול וקצבה אין מברכים עליה.
רמז לדבר – אמר ה'חתם סופר' – נכתב בהגדה עצמה: "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים", ואם יבוא מי וישאל: ומדוע אין מברכים על מצוה זו? זאת משום ש"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", וכיון שכך אין למצווה זו גבול וקצבה, על כן אין מברכים עליה.
"שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו"
במהלך הדורות – אמר הגאון רבי משה סופר, בעל ה'חתם סופר': "כאשר יסופר השעבוד שנשתעבדו ישראל במצרים, על כל הנוראות שעברו אבותינו שם, יכול לבוא מי ולפקפק באמיתות הדברים ולטעון: 'היתכן?! אומה כה גדולה כמצרים, אומה בעלת תרבות עשירה, האם 'הגיוני' שכך תנהג כלפי עם שבא להתארח בארצה?'…
"כלפי מפקפקים אלה" – אמר ה'חתם סופר' – "אומר לנו בעל ההגדה: 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו', בכל דור ודור רואים אנו בחוש לאיזו שפלות ואכזריות יכולות להגיע אומות העולם, ברצונם לעקור ולשרש את האומה היהודית.
"כאשר רואים כך" – סיים ה'חתם סופר' – "כבר אין כל פקפוק ותמיהה!"…
(מתוך הגדה של פסח 'אספרה כבודך')