השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
באיזה אופן אין צריך היהודי לשכור את רשותו של הגוי? • למה כאשר רוצים להשתמש במבוי העניין יותר מסובך ? • מה הטעם ששוכרים את רשותו של הגוי גם בפחות משווה פרוטה? • ואיך משלמים לגוי על שכירות רשותו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"ב סעיף ג' – סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
יהודים צריכים לשכור את רשותו של הגוי, רק כאשר יש לגוי דריסת רגל בחצרם של היהודים, אבל כאשר אין לגוי דריסת רגל בחצרם של היהודים, כגון שיש שתי חצרות, אחד של גוי ואחד של יהודי, ושתי החצרות פתוחות למבוי, ולכל אחת מהחצרות יש פתח באופן נפרד למבוי, אע"פ ששתי החצרות של הגוי ושל היהודים פתוחות אחת לשנייה ע"י פתח שמחבר ביניהם, היהודים יכולים לערב ביניהם עירובי חצרות, וא"צ לשכור את רשותו של הגוי, כיוון שלכל אחת מהחצרות יש פתח לעצמה למבוי, ואין להם דריסת רגל זה על זה, והם נידונים כשתי חצרות ולא כחצר אחת.
זה הכל כאשר רוצים להשתמש בחצרות, אבל כאשר רוצים להשתמש במבוי, העניין יותר מסובך, כיוון שהמבוי משותף ליהודים ולגויים יחד, וממילא אסור לטלטל במבוי, אא"כ שכרו את רשותו של הגוי, וכדי שהגוי יאסור את המבוי, צריך להיות שתי חצרות של יהודים, וכמו בחצר אחת שצריך להיות שני יהודים בחצר עם הגוי.
השכירות ששוכרים מהגוי, אינה שכירות גמורה, אלא שכירות רעועה, ולכן א"צ לכתוב עליה שטר, וא"צ היהודי להדגיש לגוי ששוכר את הרשות ממנו כדי להתיר את הטלטול, אלא סתם שכירות גם מועיל.
שוכרים מגוי אפילו בפחות משווה פרוטה, ומבאר המ"ב, כיוון שבן נח נהרג על פחות משווה פרוטה, כי בעיני גוי גם פחות משווה פרוטה נחשב לממון, אבל אם רוצים לשכור מיהודי, לפי 'יש מי שאומר' שמועיל לשכור את רשותו בחצר כדי להתיר לאחרים לערב ביניהם עירובי חצרות, לא מועיל בפחות משווה פרוטה, כיוון שבעיני יהודי זה לא נחשב לממון, משא"כ בבן נח, ומותר לשכור ממנו בשבת, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שאין זה שכירות ודאית, אלא כביטול רשות, וכהיכר בעלמא שלא יבאו לגור שם, ומדגיש המ"ב, שכאשר שוכרים מהגוי את רשותו בשבת, אסור לשלם לו כסף, אלא יתנו לו דבר מאכל וכדומה מדברים המותרים בטלטול.