המקומות האסורים באיסור תחומין
* איסור היציאה אל מחוץ ל'תחום' בשבת וביום טוב, ספק בידינו אם הוא דווקא למטה מעשרה טפחים או אף למעלה מעשרה טפחים. ובתחום של אלפיים אמה ניתן להקל, אך בתחום של שנים־עשר מיל – לדעה שאיסורו מדאורייתא יש להחמיר, וכן מצדד השולחן ערוך להלכה. וכתבו הפוסקים, שזהו הטעם שאליהו הנביא לא יבוא בשבת לבשר על הגאולה.
* איסור תחום שנים־עשר מיל מדאורייתא (לדעת הסוברים כן) נלמד ממחנה ישראל שבמדבר, ולכן אין האיסור אלא ביבשה שבה היה מחנה ישראל, אבל בימים ובנהרות אין איסור תחומין מדאורייתא. ולפיכך, מותר לאדם להפליג בספינה בשבת לכל מרחק שהוא כאשר היא נמצאת מעל לגובה עשרה טפחים מקרקעית הים. אך אם מ'בין השמשות' ואילך ירדה הספינה, ולוּ לרגע אחד, אל מתחת לעשרה טפחים, ואף שלא מדעתו – נקבע מקום שביתתו במקום זה. ויש מוסיפים, שאין האיסור מדאורייתא אלא ברשות הרבים ולא ב'כרמלית', כיון שבמחנה ישראל לא היתה כרמלית. אך אין להקל בדבר.
* יש מהראשונים שכתבו שאין לברך ברכת הלבנה בלילות שבת ויום טוב, מכיון שהמקדש את הלבנה נחשב כמקבל את פני השכינה, והרי זה כאילו הוא עולה למעלה למקום שהוא מחוץ לתחומו כדי לקבל פני השכינה. וכן פסק הרמ"א. ועל־פי הקבלה יש טעמים רבים לדבר.
דין היוצא בשבת אל מחוץ לתחום
* מי שיצא בשבת אל מחוץ לתחום' במזיד והתרחק מקצה התחום פחות מארבע אמות – לדעת הרמ"א, רשאי לשוב ארבע אמות אף לכיוון העיר, לתוך התחום, אך אינו נעשה כאחד מתושבי העיר הרשאים ללכת עד אלפיים אמה לכל סביבותיה. ואם יצא באונס או בשגגה רשאי לשוב גם אל תוך העיר, ודינו כאחד מתושבי העיר וכאילו לא יצא מהתחום.
* אדם ששהה בעת כניסת השבת מחוץ לתחום העיר רשאי ללכת עד אלפיים אמה לכל צד. ואלפיים אמה אלו נמדדות מקצה ארבע אמותיו, כך שבפועל רשאי הוא ללכת אלפיים וארבע אמות לכל צד.
* מי שיצא בשבת אל מחוץ לתחום באונס או בשגגה אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות. ואם חזר לתוך התחום באונס או בשגגה דינו כאילו לא יצא כלל. ואם בהיותו מחוץ לתחום נכנס באונס או בשגגה לרשות היחיד, נחשבת כל רשות היחיד זו עבורו כארבע אמות. ואם יש רשות היחיד אחרת הצמודה אליה, דהיינו שלא מבדילה ביניהן רשות הרבים או כרמלית, נחשבת אף היא כחלק מארבע אמותיו.
* מי ששבת בעיר המוקפת בחומה או בעירוב ויצא מחוץ לתחומהּ וחזר לתוך העיר, אף אם יציאתו וחזרתו היו במזיד נחשבת עבורו כל העיר כארבע אמות.
שאיבת מים ממאגר המשותף לשני תחומין
* שתי ערים שהמרחק ביניהן הוא ארבעת אלפים אמה ובקו הגבול המשותף של תחומיהן יש מאגר מים אשר חלקו בתוך תחום זה וחלקו בתוך תחום זה – לדעת השולחן ערוך, אסור לשאוב מים מהמאגר ולטלטלם יותר מארבע אמות; ויש מתירים. ואם העמידו בקו הגבול המשותף של שני התחומים מחיצה, אשר לפחות טפח ממנה משוקע במים – לכל הדעות מותר לשאוב מים מהמאגר ולטלטלם. וכמו כן, אם המרחק בין הערים הוא הרבה יותר מארבעת אלפים אמה והמאגר מתפרש על פני כל השטח שבין שני התחומים ונכנס לשני התחומים – לכל הדעות מותר לשאוב מים מהמאגר בתוך תחומי הערים ולטלטלם.