"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מ"ט, ח')
החלק הדרומי של ארץ ישראל, שהוזכר במקרא הרבה פעמים בשם "יהודה", נתייחד בהלכה כארץ בפני עצמה, ואף בתקנות שתקנו חכמים משום הגזירות שגזרו הרומאים על ישראל אחר החורבן, מצינו שתקנו כן ביהודה ולא בגליל.
כן מצינו בירושלמי כתובות (ה:) על מנהגים מיוחדים שנוהגין בנישואין רק ביהודה בגלל הגזרות, וכן בירושלמי גיטין (לא:) על מכירת שדה לסקריקון (גוי רוצח) שביהודה אין מקחו בטל בגלל הגזרות.
והטעם מדוע דווקא ביהודה תיקנו כן, אמרו בירושלמי שם, מפני שגזרו הרומאים בראשונה שמד על יהודה, שכן מסורת בידם מאבותם שיהודה הרג את עשיו דכתיב: "ידך בעורף אויביך".
ובפירוש בעלי התוספות כאן מביאים ממדרש, שכשבקש עשיו להרוג את אחיו יהודה בא והרגו (עי' קב ונקי לעיל פ' וישב שהבאנו ממדרש שיעקב הרגו), ולפי שקלסתר פניו דומים קצת ליעקב, לא רצה יהודה להרגו דרך פניו משום כבוד יעקב אביו (וזהו "ידך בערף אויבך"), והכי איתא במדרש חנוכה, שגזרו גזרות על שבט יהודה לבד, לפי שקבלה היא בידם שהרג את עשיו, ודלא כאותו מדרש (סוטה יג.) דאמר דחושים בן דן הרגו בשעה שערער עשיו על המערה, ע"כ.