הרב צבי וינברג
"וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כ"א, י"ט)
הגמ' בבא קמא (פה:) דורשת ממה דכתיב "ורפא ירפא" – 'מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות'.
בקידושין (פ:) אמרינן "טוב שברופאים לגהינם", ונאמרו בזה כמה פירושים, המאירי שם פי', מפני שכמה פעמים שופך דמים מפני הייאוש, ושאינו משתדל כראוי במלאכת רפואתו, או שאינו יודע לפעמים סיבת החולי ודרך רפואתו ועושה עצמו בקי, ע"כ.
בס' שער בת רבים (פ' יתרו עה"פ "כי אני ה' רופאך" עמ' קמ) כ' בשם ס' חסדי אבות (וכן מובא בס' מרגניתא דרבי מאיר בשם רבי מאיר מפרמישלן זצ"ל), בדרך מליצה על מה שאומרים "טוב שברופאים לגיהנם" – שהרופא שמאמין בה', מתפלל בתפילת שמונה עשרה את ברכת "רופא חולי עמו ישראל", ומכוון שה' הוא הרופא האמתי, והוא רק שליח לרפאות.
אולם הרופא שאינו מאמין בה', וחושב כי רפואת החולה תלויה בו ולא ברצון ה', א"כ הוא מחסר בברכת "רפאנו", ואינו מתפלל רק י"ז ברכות כמנין "טוב" – וזה "טוב" שברופאים לגיהנום.
(קב ונקי)