הרב בנימין גולד
"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (בראשית ל"ז, א')
יעקב אבינו – לפני בואו לארץ מגורי אביו, עבר מאורעות קשים, סבל וייסורים, מלבן, מעשיו וממעשי דינה ויוסף. ועל זה דרשו חז"ל בפרקי דרבי אליעזר על הפסוק "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז", שיעקב לא היה לו שלוה מלבן ולא שקט מעשו ולא מנוחה מדינה ויבא רוגז מיוסף.
מה טעם היה צריך יעקב אבינו לעבור כל צרות וייסורים אלו עד הגיעו אל המנוחה והנחלה?
במדרש תלפיות כתב בשל ה'גלי רזיא', שכל הצרות שבאו על יעקב, באו כדי שלא יתגאה יעקב על עשיו אחיו. ובכוונת דבריו בארו שאם היה ליעקב שלוה ורוגע, הרי שהיה מגיע לידי גאווה על עשיו אחיו, והרי "תועבת ה' כל גבה לב" ואין שכינה עמו, וכשאין שכינה אין סייעתא דשמיא ואין הצלחה לאדם במעשיו, לכן הביא הקב"ה על יעקב צרות ויסורים וחוסר מנוחה ושקט, ובזה הרגיש בשפלות ולא הגיע לגאוה כנגד אחיו עשו, ובזה זכה והצילו הקב"ה שזכה לשבת בארץ מגורי אביו ללא פחד מעשיו אחיו.
כל אחד צריך לדעת שכל קושי וצער שבאים על האדם, יש בהם יד ה' ואין אנו יודעים סיבתם, אבל בודאי אחרי שהם מגיעים, אז יש בהם ריוח להוריד אדם מהתנשאותו מגאותו, כי אם יחיה תמיד ברוגע ושלוה הרי יכול להגיע למצב של "תועבת ה' כל גבה לב", ה' ירחם.
השבוע חל יום פטירתו הראשון של מרן בעל האיילת השחר זצוק"ל, שאחת ממידותיו הגדולות שהנחילן לכלל ישראל היתה הבריחה מהכבוד וממידת הגאוה, והרבה מן הצרות והבעיות שהיו לאנשים תלה הוא במידת הגאוה.
על אחד המאורעות המפורסמים בהן ביזו את מרן זצוק"ל ברבים, מספר מקורבו הנאמן הרב יצחק לוינשטיין זצ"ל: נסענו לירושלים לחנוכת בית מדרש בסנהדריה המורחבת, וכמובן קיבלו את מרן בכבוד גדול מאות האנשים, והיו שם קבוצת קנאים שהשתוללו והפריעו, ואף השליכו על מכוניתו חפצים וצעקו לעברו דברי גנאי רח"ל.
לאחר האירוע הזה נסענו משם לכותל המערבי והיתה תפילה בהתעוררות וברוב עם. בדרך חזור שאל אותנו 'מה היה באירוע בסנהדריה'? וסיפרנו לו מה קרה עם הקנאים, וכל הדרך היה במצב רוח מאד מרומם מ'הכבוד' הגדול שהוא קיבל [שבזה מתנקה לו מהכבוד שהיה לו בכל מקום שהלך ויכול היה לבוא לידי גאוה ח"ו].
מסופר גם שכשחזר מנסיעתו המפורסמת לאמריקה עם כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, ושם כידוע קיבל כבוד מלכים ממש בכל עיר ועיר, וכשחזר דיבר כל הזמן על הפחד שהיה לו, שמא יכנסו בו הרהורי גאוה ח"ו, וכמה זכויות ניקו לו בגלל הכבוד שקבל והיה מביא את דברי ר' ישראל סלנטר זיע"א שהיה אומר שאדם מאבד את מעט זכויות שיש לו מאיזו צלחת 'קומפוט' של כבוד.
מעשה נפלא ומרומם מסופר על מרן זצוק"ל כשהגיע באחת הפעמים להתאשפז בבית הרפואה מעייני הישועה. כשהגיעה הידיעה כי מרן צריך להגיע להתאשפז, החלו מיד בנסיון לסדר לו את החדר הכי נוח במחלקה, אלא שמבדיקה עלה שבחדר הזה מאושפז כרגע יהודי זקן ונשוא פנים, ולא ידעו כיצד לומר לו על סיבת העברתו לחדר אחר.
האחות הראשית התנדבה לכך, והסבירה לזקן שצריך להגיע לכאן גדול הדור, ורוצים מאד לאפשר לו את המנוחה המושלמת, וזה יכול להיות רק בחדר הזה. הזקן ששמע את הדברים שש מאד לעשות חסד בגופו עם גדול הדור ומיד הסכים להתפנות לחדר אחר.
לאחר כמה ימים כשהגיע זמנו של מרן זצוק"ל להשתחרר מבית החולים, ספרו לו מקורביו שיש יהודי זקן המאושפז באחד החדרים הסמוכים, והוא הסכים לפנות את החדר הצדדי והנוח הזה בשביל הראש הישיבה, ושיסור אליו לברכו.
מרן ששמע זאת אמר מיד: "עכשיו אני מבין את סיבת בואן של היונים הטהורות לחלון חדרי בבית החולים, הן ישבו כל הזמן וזה היה תמוה בעיני. אבל כתוב בספרים הקדושים שדרך עופות טהורים להיות ליד מקום קדוש, ולא הבנתי איזה קדושה מצאו בחדר שלי, אולם עכשיו אני מבין, שהרי בחדר זה שהה יהודי זקן שעשה מעשה אצילי של ויתור למען השני, כזה מעשה מביא מיד קדושה למקום, ולכן היונים באו כל הזמן לחלון החדר".
לא עלה על דעתו של מרן כי היונים הגיעו בגלל גדול הדור שהיה בו, הוא לא הבין עד שמצא את התשובה, אבל לא אצלו. זוהי מידת ענוה מושלמת זוהי התרחקות עד סוף מקצה הרהור של מידת הגאוה.