סיפר לי אברך חשוב ששמע מבעל המעשה, יהודי ירא שמים מרמת אלחנן שבבני ברק, על אביו שהיתה לו אמונה וציפייה לביאת המשיח בצורה מיוחדת. כשהשותף שלו רצה לשפץ את החדרון של העסק שלהם, היה אומר לו: בשביל מה לשפץ? המשיח בפתח, חבל להשקיע על העצים והאבנים. כמו כן, מרוב שהיה חדור באמונה תמימה, תפר חליפה לבנה שבה יקבל את פני המשיח.
לימים נפטר האיש בשיבה טובה והחליפה שלו היתה עדיין תלויה בארון בבית בתו (אחותו של מספר המעשה). באחד מן הימים, הנכדים השובבים ראו חליפה זו תלויה ואין מי שנוגע בה זמן רב – שיחקו בה והעיפו אותה מפה לשם.
והנה בלילה נגלה האיש לבתו בחלום ואמר לה: "מדוע הנכדים משחקים בחליפה שהכנתי למלך המשיח? החליפה הזו שמורה עבורי, וכשיבוא המשיח אלבש אותה בתחיית המתים!". כשהקיצה בתו משנתה נזדעזעה מהחלום, ומאז שומרת היא את אותה החליפה לתחיית המתים שאביה ילבשנה.
(לבוש יוסף, מועדים)