השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מועיל להניח עירוב תחומין בתוך העיר ששובת בה? • מה הוא 'עיבורה של עיר'? • ומה הדין כאשר הניח את העירוב תחומין מעבר לאלפיים אמה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים ת"ח סעיף ג' – סימן ת"ט סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שמניח את העירוב תחומין בתוך העיר שהוא שובת בה, לא עשה כלום, אלא העירוב תחומין צריך להינתן בסוף התחום של העיר, שאז הוא מרוויח עוד אלפיים אמה, ואם הניח בתוך העיר, לא הרוויח כלום, כי בכל מקרה העיר כולה נחשבת כלפיו כד' אמות, ומותר ללכת בכל העיר ומחוצה לה, אלפיים אמה לכל רוח.
אומר השו"ע, גם אם הניח את העירוב תחומין בעיבורה של עיר, דהיינו, שכאשר מודדים תחום אלפיים אמה, לא מודים את התחום מיד בסוף העיר, אלא נותנים לעיר שבעים אמה ושיריים, ומהם מודדים לעיר אלפיים אמה, ולכן, אם הניח העירוב בעיבורה של עיר, לא עשה כלום, כי בכל מקרה יש לו את כל אותו מקום שנחשב כלפיו כד' אמות, ומותר לו ללכת מאותו מקום ואילך אלפיים אמה.
עירוב תחומין צריך להינתן דווקא עד אלפיים אמה מהעיר, ולא אחר כך, ואם העירוב תחומין ניתן מעבר לאלפיים אמה, הוא לא חל, כי בכל מקרה הוא לא יכול להגיע לשם, שהרי העיקרון של עירוב תחומין הוא, שע"י שהוא מניח מזון ב' סעודות, אנחנו רואים כאילו הוא גר במקום בו הוא הניח את העירוב תחומין, ומשם מונים לו אלפים אמה, אז צריך שבזמן בין השמשות שהוא זמן קניית העירוב, שהוא יוכל להגיע לשם, ואם לא יכול להגיע לשם, זה לא חל, ואם הוא מניח את העירוב מחוץ לאלפיים אמה, הוא מקבל את תחום ביתו בלבד.
אדם שהניח את העירוב שלו בבית הקברות, אינו עירוב, ואומר המ"ב, לא רק אם מניח שם עירוב לכהן שפשוט שהעירוב לא עירוב, כי מה לכהן בבית הקברות, שהרי העירוב תחומין הוא משום דירה, והכהן לא יכול להיכנס לבית הקברות, וא"כ פשוט שאם העירוב תחומין מיועד עבור כהן, העירוב לא חל, אלא אפילו אם העירוב תחומין ניתן עבור ישראל, לא חל, והטעם, כיוון שהקבר אסור בהנאה, וכאשר מניח עירוב תחומין על הקבר, הוא עשה בזה איסור, שהרי נהנה מהקבר, אז עצם זה שהניח את העירוב תחומין על הקבר כדי לקנות בזה שביתה, אין בזה איסור, כי אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, ומצוות לאו להנות ניתנו, אבל כיוון שהוא רוצה שהעירוב תחומין יהיה מונח שם אחרי קניית העירוב, זה כבר לא מצוה, כי העירוב תחומין כבר חל, והוא רוצה שהעירוב יהיה מונח שם כדי שישמר לו, והוא יוכל לאכול אותו, וממילא הוא נהנה בהנחת המזון על הקבר אחרי קניית העירוב, שאז זה כבר דבר הרשות, ועושה בזה איסור, ולכן העירוב לא חל.
אם נתן את העירוב בבית הפרס, דהיינו, שדה שהיה בה קבר וחרשו את השדה, אז העצמות מפוזרים על פני השדה, ואסור לכהן ללכת שם, שמא יטמא מעצם של מת, בכ"ז מותר לערב עירובי תחומין ולהניחם בבית הפרס, ואפילו לצורך כהן, ואע"פ שאסור לכהן להיכנס לבית הפרס, בכ"א העירוב חל, כיוון שיכול להיכנס לשם במגדל המונח ע"ג שוורים, ולא צריך להיכנס ע"ג קרקע, ואיסור אהל אין, כיוון שמדובר בבית הפרס שאיסורו דרבנן, שהרי חוששים רק שיש שם עצם של מת, וחז"ל לא גזרו על אהל, וממילא העירוב תחומין חל, כי יש לו אפשרות בזמן בין השמשות להגיע אל עירוב תחומין, או שינפח בפיו וילך ויפזר את העפר, ואם יש עצם, הוא יגלה אותה, וא"כ כיוון שיש לו את האפשרויות הנ"ל להיכנס לבית הפרס, העירוב תחומין חל, ובבית הקברות ממש, אין את העצה הזאת, שהרי הוא מטמא באהל, ואם יכנס בתיבה גדולה, זה 'אהל זרוק', ולאו שמיה אהל, ואינו חוצץ בינו לבין הטומאה.