הרב צבי וינברג
בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג, ח')
הטור (או"ח ריש סי' תעג) כתב שאין מברכין בליל פסח "שעשה נסים" לפי שעתיד לאומרו בהגדה.
ומקורו בהרוקח (סי' רפג), וכ"כ בסדר רב עמרם גאון (סדר פסח ד"ה ואין צריך) "המקדש בפסח אין צריך לומר על הכוס 'שעשה נסים', הואיל וצריך לומר 'ועשה לנו את כל הנסים האלו', ושם צריך להזכיר שעבוד ועבדות ונס וגאולה, אינו צריך להזכיר כאן, ואם מזכיר שתי פעמים, מוציא שם שמים לבטלה. ובחנוכה ובפורים אנו אומרים אותה בברכה בפני עצמה, ששם אין קידוש, ולא הגדה, ולא סדר נסים, כפסח, וכך מנהג בשתי ישיבות שאין אומרין.
ובערוך השולחן (תעג, ב) מבאר דברי הטור, כלומר דכשם שמברכים בחנוכה ופורים שעשה נסים, פשיטא שבפסח היה לברך כן, אלא לפי שבהגדה אנו מספרים הנסים והנפלאות ואח"כ מברכין ברכת "אשר גאלנו", ממילא זהו כברכת שעשה נסים, ותרתי למה לי.
וכתב שמכל מקום לעניות דעתי אין זה מספיק, שהרי במגילה מברכין תחילה וסוף, ולמה לא נעשה כן ביציאת מצרים שניסיה גדולים מנס פורים.
והביא מש"כ המהרי"ל (סדר ההגדה אות יח): "דהא דלא מברכינן 'שעשה נסים' איציאת מצרים, אמר מהר"י סג"ל משום דמצוה הכתובה בתורה היא, ואין מברכין 'שעשה נסים' אלא אמצוה דרבנן, כגון חנוכה ופורים דתיקנו הברכה משום הנס, אבל מצות ופסח דאורייתא גם אם לא הנס". [וכ"כ בס' קובץ קושיות לא' מהראשונים – אות פב]
וכ' "הערוך השולחן" שם מדיליה סברא לבאר מדוע אין לומר "שעשה נסים" בליל פסח. דהנה רבנן תקנו את כל הברכות, ולא שייך ברכה אלא לברך להקב"ה 'אשר צוונו במצוה זו', כמו לאכול מצה, לישב בסוכה, לתקוע בשופר, אבל לא לעשות מעצם המצוה ברכה.
וכיון דמן התורה אנו מצווים לספר הנסים בלילה הזה, והוי מצות עשה, א"כ איך נברך שעשה נסים והרי זהו עצם המצוה, והוי כהגדה אחר הגדה, וברכת "אשר גאלנו" העיקר על אכילת מצה ומרור, כמו שאומרים "והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור", [עי' במהרי"ל הנ"ל שגם כתב כן שלא מוזכר בברכה זו נסים].
אבל 'שעשה נסים' – זהו עיקר מצות סיפור יציאת מצרים ורק אמצוה דרבנן הרשות בידם ולא בדאורייתא.
(קב ונקי)