"אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר" (דברים י"ד, ה')
בספר השרשים לרד"ק (ערך זמר) מזהה חיה זו כג'ירפה. ובספר יבין שמועה כתב, העידו לו על חיה גדולה שהיא בלשון תורה זמר ותרגמה הגאון ז"ל אלזארפ"א שצוארה ארוך וגופה גדול מאוד עד שכשהיא בתוך החומה פושטת צוארה חוץ לחומה והעידו לי כי ראו אותה בפא"ס, ע"כ.
ובהל' ס"ת לר' יהודה אלברצלוני (עמ' 20) כתב ורבינו חננאל ז"ל אמר ומלאכת ס"ת בגויל צריך חכמה יתירה לשער כדי שיגיע הקיפו כארכו. וכתב שם ומקצת קדמונים כתבו בל' טיית (ערבית) הכי "אן גלד אלאיל וגלד אלזראפה יתם פיהא הדא" ותרגומו שעור האיל ועור הג'ירפה יתקיים בו זה.
ובשו"ע המקוצר (להרה"ג יצחק רצאבי שליט"א איסור והיתר סי' קל"ד סק"ו) הביא דברי ר"ח אלו וכתב ע"ז הרי דפשיטא להו לקדמונים ולרבינו חננאל שכל דבריו דברי קבלה כנודע שהיא טהורה, דאי לאו הכי אסור משום דבעינן מן המותר בפיך כדאיתא בגמ' שבת (קח.)
ובספר שיחת חולין (להר' אמיתי בן דוד שליט"א עמ' תי"ח) כתב שמה שאין אוכלים אותה היום הוא, או מפני שאינה מצוי בינינו אלא בערבות אפריקה הרחוקות, או מפני דעת ה"חכמת אדם" ע"פ הש"ך שאין אוכלים חיה בלא מסורת אע"פ שיש לה סימני טהרה, והסיבה שאומרים ההמון שאינה נאכלת מפני שאין יודעים היכן לשוחטה, נלע"ד שאין זו סברה שהרי קי"ל כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה, ומה בכך שצוארה ארוך, ומפלאי הבורא שיש לה שבע חוליות בצווארה כשאר בהמות וחיות אלא שגדולות הן, ויוכל למצוא קנה וושט וישחט רוב סימנים, ע"כ.
(קב ונקי)