הרב צבי וינברג
"וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ט"ו, ל"ח)
בבמדבר רבה (פרשה יז אות ה) מובא "עכשיו אין לנו אלא לבן שהתכלת נגנז". והחינוך (מצוה שפו) כתב שזה ימים רבים לישראל לא שמענו מי שזכה לתכלת בטליתו. וברמב"ן (שמות כח,ב) כתב: שהתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים.
וראה במרדכי מנחות (רמז תתק"ט) וברי"ף הל' ציצית שבזמנם לא היה תכלת. ובשו"ת ישועות מלכו (להגר"י מקוטנא זצ"ל סי' ב) כתב שבזמן האמוראים נגנז התכלת. והחיד"א (ברכי יוסף או"ח סי' ח) הביא שכתב הרב המקובל החסיד מהר"ר יעקב צמח זצ"ל בהגהותיו לא"ח כ"י. וז"ל: "מהרב זלה"ה [האריז"ל] צריך להסתכל בציציות כאלו יש בו תכלת, כי אף שאין לנו תכלת אותה ההארה לא נפסקה, ואין התכלת מעכב את הלבן".
ובשו"ת הרדב"ז (סי' תרפ"ה) כתב שהחלזון היה מצוי בים בחלקו של זבולון והיה עולה מאליו מן הים אל היבשה והיו מלקטין אותו, ואחר שגלו ישראל לא היה עולה, והיו צריכין לצודו.
ובס' זכר דוד (לרבי דוד מודינא – מאמר א' פרק סו עמ' תמט) הביא את דברי הרדב"ז שאחר חורבן הבית החילזון לא היה יותר עולה לבד והיו צריכין לצודו. וביאר מדוע דווקא אחרי חורבן הבית הפסיק התכלת לעלות, ע"פ מה שכתב בס' מצ"ת שימורים (למקובל רבי נתן שפירא זצ"ל נפטר תכ"ו עמ' קכ בהוצ' יריד הספרים) כי "תכלת" [850] בגימטריא "שנאת חנם" [849- עם הכולל] לרמז שמי שזהיר בתכלת הקב"ה מוחל לו עוון שנאת חנם ובלבד שישוב בתשובה.
והנה ידוע מה שאמרו רז"ל שלא נחרב הבית אלא בעוון "שנאת חנם", ולכן בחורבן הבית נתבטל המעלה שהיה ב"תכלת" שהיה עולה לבד מן הים.
(קב ונקי)