בביתו הגדול שבאמסטרדם, בירת הולנד, ישב רבי אלעזר רוקח בראש השולחן, שסביבו הסבו בני-משפחתו, נכבדי הקהילה ורבים מבניה, שבאו לסעוד את סעודת הפורים עם רבה הנערץ בעיר. רבי אלעזר נחשב לא רק לגאון עצום ולפוסק בעל שם, אלא אף למקובל גדול המצוי בחכמת הנסתר. גדלותו וצדקותו היו מפורסמות לא רק בקרב היהודים אלא אף אצל גויי הולנד.
שולחן הפורים היה ערוך בטוב טעם כיד המלך בבשר, דגים, וכל מיני מטעמים שהובאו על ידי בני הקהילה כ'משלוח מנות'. גם יין ושאר משקאות לא חסרו. ובין מנה למנה קלחו מפי הצדיק דברי תורה מחודדים ומשובבי לב, שהתאימו לאווירת הפורים. בין כוסית לכוסית פצחו בשירה וריקודים כיאה למשתה ושמחה בחג הפורים.
השמחה היתה בעצומה כאשר לפתע נשמעו נקישות קצרות ומהירות על הדלת. זו נפתחה ועל המפתן נראו שלשה אנשים לבושי שרד. היו אלה שליחים מאת המלכה. פניהם הביעו דחיפות רבה. בקול נרגש התנצלו על ההפרעה, וביקשו לדבר עם הרב הישיש.
רבי אלעזר סימן להם להתקרב אל השולחן ולומר את שבפיהם. השלושה סיפרו כי באחד מאזורי המדינה נפרץ סכר גדול ומי הים מאיימים לשטוף את האזור כולו על בתיו ותושביו. כידוע, הולנד היא מדינת שפלה, שחלקים מאדמתה שוכנים מתחת לפני הים. התושבים גדרו את עצמם בסכרים גבוהים וחזקים, כדי לבלום את מי הים בשעת גאות וסערה. עתה עם פרוץ הסכר היה ברור אפוא, כי סכנה כבדה מאיימת על יושבי אזור הסכר הפרוץ.
שליחי המלכה שמעו מכבר על צדקותו של הרב, וכשסיימו להביא לפניו את דבר המלכה ציפו לראותו פורש לאחת מפינות הבית ומתחיל להעתיר בתפילה. בינתיים הוזמנו השלושה להישאר בבית, כדי להשיב את נפשם במאכל ובמשקה.
"הביאו לשולחן את כל בקבוקי היין והמשקאות שעוד נותרו", ביקש הרב מן המסובים. הכל הביטו בו משתאים, מנסים לקרוא את כוונותיו. חלפו רגעים מעטים והשולחן כולו כוסה בקבוקי יין ויין שרף מן המשובחים ביותר. "כעת רבותי", המשיך הרב, "הבה נקיים את מצות היום בהידור, ונשתה עד אשר לא נדע בין ארור המן לברוך מרדכי, נפתח בשירה וריקודים ונמתיק הדינים".
כעבור שעה קלה כבר היו עשרות הנוכחים בבית הרב שתויים ומעורפלים ופרצו בשירה שמחה משוחררת ובריקוד עליז. לנגד עיניהם המופתעות של שליחי המלכה קם הרב הישיש ממקומו והחל לנצח על השמחה בשתי ידיו. הציבור קם אף הוא על רגליו והחרה החזיק אחריו. שירה אדירה פרצה מתוך הלבבות. בעיני שלישיית השליחים ההמומים דמה המקום לבית שכורים מתהוללים. לרגע חשבו כי הגיעו לכתובת הלא נכונה. הם אף החלו לחשוד, שמא הרב אינו אלא נוכל שהוליך את הציבור כולו שולל. בעוד הכל מסביב שרים ורוקדים, חמקו השלושה מן הבית.
השלושה הגיעו מיד אל ארמון המלכה ונתקבלו בשמחה על-ידי המלכה. בטרם פצו את פיהם, סיפרה להם המלכה כי משימתם צלחה וכי הפרצה בסכר נחסמה בתוך זמן קצר, וכל האירוע נסתיים בנזק קל בלבד. השליחים הופתעו מאוד, במיוחד ששעת הנס תאמה את משתה ה'הוללות' שנערך בבית הרב. במבוכה לא מעטה סיפרו למלכה את אשר עבר עליהם מרגע כניסתם לבית הרב ועד ליציאתם החומקת מתוכו, בעוד הרב ובני ביתו שיכורים ומתהוללים.
כעת הגיע תורה של המלכה להיות מופתעת. הפתעתה הייתה כפולה, ראשית מעצם התנהגותו של הרב הנערץ עליה כל כך, ושנית מהעובדה כי בכל זאת, בדיוק באותו זמן השתלטו הפועלים במהירות על טבעית על הפירצה שבסכר.
כעבור ימים אחדים הוזמן רבי אלעזר אל ארמון המלוכה. רשמית הוזמן כדי לקבל את הוקרת המלכה על מעשהו לטובת המדינה, אך למעשה ביקשה המלכה לברר עמו באותה הזדמנות את תעלומת התנהגותו, בתגובה על דברי שליחיה אליו.
כשמצאה את הרגע המתאים, הפנתה אליו המלכה שאלה ישירה בנושא. פניו של רבי אלעזר הפיקו חכמה ותבונה. חיוך רחב נשפך על פניו ועיניו ברקו: "מידה מיוחדת יש לנו, היהודים. בכל עת של מצוקה, המורה על חרון אף מצדו של בורא העולם, אנו מפייסים אותו על ידי מלוי רצונו בשלמות ומצפים שבתגובה, ימלא אף הוא את רצוננו ויסיר את הסכנה מעל ראשנו".
המלכה האזינה לדברי רבי אלעזר בסקרנות רבה. והוא המשיך: "אותו יום, חג פורים היה. נצטווינו בו לשמוח ואף להתבסם לשכרה. אילו הייתי נוהג כמצופה ופורש לתפילה מתוך תחינה ובכיה, לא זו בלבד שלא הייתי ממלא את רצונו של הקדוש ברוך הוא, אלא אף הייתי עובר על מצוותיו. לכן, בהביני את הסכנה הגדולה המרחפת מעל תושבי הולנד, ביקשתי מאנשי להגביר את השמחה ביתר שאת, כדי לעורר את רחמיו של הבורא. שכן לכל דבר יש את הזמן והעת שלו. ואותה העת הייתה עת של שמחה ולא של תפילה בבכיה, לכן בחסדי ה' פעלנו את הישועה ע"י קיום מצוות הפורים במלואן".
דבריו של רבי אלעזר נשאו חן מאוד בעיני המלכה, ובתום הביקור הוא נשלח לביתו בכבוד גדול ובלווי מלכותי. אכן, "לכל זמן ועת… תחת השמים… עת לבכות ועת לשחוק… ועת רקוד". חג פורים שמח!