הסיפור דלהלן אירע עם יהודי מבית שמש, שנסע בשבוע שעבר להונגריה וחווה השגחה פרטית מופלאה לטובת נשמה שעלתה לעולם העליון לפני 100 שנה. הוא שלח את סיפורו לעיתון 'המבשר' ושם הופיעו הדברים, בזו הלשון:
ברצוני לספר לכם סיפור השגחה פרטית מכלי ראשון, שקרה איתי. זה קרה עכשיו, ערב שבת פרשת נח, ג' בחשון. היינו קבוצה קטנה שנסעה מארץ הקודש קערסטירה לשבות שבת בצלא קדישא של הצדיק הנודע רבי ישעי'לה מקערעסטיר זיע"א.
מספר שעות לאחר שנחתנו בבודפשט שבהונגריה עלינו על רכב שיקח אותנו למחוז חפצנו. בדרך, שהיתה אמורה לקחת כשלוש שעות, ביקש אחד מחברי הקבוצה בקשה אישית: נא, עשו עמי חסד והאריכו את דרככם בכחצי שעה ועברו דרך העיירה ערלוי, הממוקמת בצפון הונגריה, מזרחית להרי מאטרה, כדי שאוכל לפקוד את קברו של אבי סבי, שהיה רבה של עיירה זו.
הדרך המתישה שעברנו נתנה בנו אותות של עייפות. העדפנו להניח את ראשנו ולתת תנומה לעפעפנו. אך מי יוכל לסרב לבקשה של נכד הרוצה לפקוד את קברו של זקנו. ענינו בחיוב, ופיתלנו את דרכנו.
הגענו לערלוי, אמרנו מספר פרקי תהילים ליד ציונו של זקנו, ושביעות רצון עלתה בנו על הזכות לשמח חבר וידיד קרוב.
בעודנו בבית החיים, צועדים אנו מספר צעדים אחורה ופונים לצאת מחלקת השדה לדרכנו. והנה, לפתע, צדה עיננו מצבת אבן נמוכת קומה, צמודה כפסיעה לקבר אליו הגענו. לבנו כמעט החסיר פעימה. התאריך בלט לנגד עינינו: ג' חשון! שנת תרע"ט! היום יום היאהרצייט המאה של אותו יהודי שטמון ברגבי עפר אי שם במרחק.
מסתבר כי קורא הדורות מראש לא סובב את דרכנו רק לכבוד חברנו. היתה כאן מטרה נוספת, נעלית, אותה הבנו רק עכשיו. יש כאן יהודי הטמון כאן 100 שנים בדיוק. ר' משה ב"ר מרדכי הלוי בערקאוויטש שמו. רודף צדקה וחסד היה, כנוסח מצבתו. הוא ממתין שנים רבות שיהודים יעלו לקברו ביום השנה לפטירתו. וזה קרה.
נר נשמה הודלק חיש מהר בהתרגשות, פרקי התהילים נאמרו בלב הולם, וכך המשכנו קערסטירה עם ערך מוסף.