הרב ישראל ליוש
"וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם"… (במדבר ט"ז, ל')
עפ"י פירוש רש"י מתבאר שמשה רבינו ביקש מהקב"ה שתי בקשות: האחת, שהוא יברא עבורם מיתה חדשה, שעדיין לא נבראה ולא היתה כמותה מעולם. והשניה, שהבריאה הזו תהיה בדוגמת פתיחת פה לאדמה, ועדת קרח תיבלע שם.
ויש להבין, מדוע ביקש משה רבינו להמיתם בבריאה חדשה? מדוע לא הסתפק במוות רגיל ומוכר? ועוד יותר צריך להבין, מדוע בחר דווקא בבריאה זו של בליעה בתוך האדמה?
ה'כלי יקר' מבאר, שקרח כפר לא רק באמונת משה רבינו, אלא כפר בחידוש העולם ובבריאתו. הוא סבר שהעולם קדמון, וחלילה לא נברא ע"י הקב"ה. לכן ביקש משה רבינו בריאה חדשה, כדי להוכיח על ידה שגם בששת ימי המעשה – היתה בריאה חדשה, שהיא העולם כולו, ומאז ועד היום הקב"ה מנהיג את הטבע, עושה חדשות בכל עת, כדוגמת פתיחת האדמה והבלעת בני קרח בתוכה.
והסיבה שמשה רבינו ביקש להמיתם במיתה זו דווקא, יש לומר, שהרי עיקר חטאו של קרח היה 'גאווה' והרי על הגאוותן אומר הקב"ה 'אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת', כי המתגאים מתקשים אף לקבל עליהם עול מלכות שמיים. התנהגותם המתנשאת נסתרת לקיום רצונו ית' בעולם הזה, ללכת בדרכיו תחת עול מלכותו.
אם כן, אמר משה רבינו לקב"ה: 'קרח ועדתו הרי התנשאו על ה', אין להם מקום בעולמך, הרי אינך יכול לדור איתם בכפיפה אחת, ועל כן האדמה צריכה לבלוע אותם'. בזאת ביקש משה רבינו להעביר מסר חד וברור לעם ישראל כולו, שהאדמה אינה סובלת את הגאוותנים המתנשאים על ה' ועל תורתו, ומסר כזה יכול לעבור רק ע"י בריאה חדשה, שהאדמה בולעת את המתנשאים.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, סיפר את שסיפר לו אחד מגדולי ישראל על הרב מפוניבז'. היה זה כאשר הסתובב הרב מפוניבז' ברחבי הארץ, ותר אחר קרקעות לקניה עבור המוסדות שחפץ להקים בארצנו הק'.
פעם נזדמן הרב לאזור 'פוריה' ליד טבריה, והסתובב בין שבילי המקום לחפש קרקע הראויה לצרכיו. לפתע נתקל בשני קברים בודדים. לפלא היה בעיניו. נראה כי המקום לא שימש כבית קברות, אלו היו שני קברים בודדים. כיצד הגיעו לכאן קברים? ומי הם האנשים הקבורים כאן? הוא התחיל לברר פרטים אודות הקברים אצל תושבי האזור, והם ספרו לו את הספור הבא:
לפני שנים רבות עלתה לארץ משפחה במסירות נפש. עם בואם אל ארץ הקודש הם שיכלו את בנם הקטן. במקום להתלונן ולבכות על מר גורלם ולעזוב את הארץ בבעיטה, התחזק ראש המשפחה וקיבל עליו בהכנעה ובאהבה את קנייני ארץ ישראל – בייסורים, והחליט להמשיך לגור בפוריה.
לאחר זמן קצר נפטר גם אבי המשפחה, ואף כאן גילו בני המשפחה תעצומות נפש וקיבלו עליהם את הדין באהבה, והמשיכו לגור בארץ ישראל. הבן והאב נקברו שניהם זה לזה בחצר המשפחה, ואלו הם שני הקברים שמצא הרב מפוניבז'.
הרב המשיך לסייר באזור ולתור אחר קרקע מתאימה, והנה הוא רואה נער קטן, הנושא כבש בין זרועותיו. "לאן פניך מועדות?" – שאל אותו הרב. "אני הולך למעיין להשקות את הכבש!" – השיב הילד.
מיד החליט הרב כי עליו לרכוש קרקע באזור זה, והסביר: "מקום בו מצויה ההכנעה – הכנעה של משפחה לגזירותיו של הקב"ה, והכנעה של נער כלפי כבש הצמא למים – זהו מקום בו אפשר להצליח"…