הרב בנימין גולד
"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (במדבר ט"ז, י"ג)
כאשר מגיעים לפסוק זה עומדים אנו משתוממים! הרי כתוב במדרש שכל העדה טענו טענה זו, וא"כ גדולה היא התמיהה?! כיצד יתכן שקרח שפקח היה, וגדול הדור, ועמו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות של דור מקבלי התורה, טעו בדבר כה פשוט ונגד המציאות? וכי לא ראו בעיניהם את שעבוד מצרים, ואת הסבל אשר סבלו שם ובמדבר לא חסרו דבר, ואיך אומרים "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש"? טענה כזו מתאימה לאספסוף, מפחותי העם חסרי דעת ושכל! כיצד יתכן שגדולי הדור יטענו שטות כזו?
אלא ביאר הגר"א דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו' (ח"ד עמ'), עפ"י משל המובא בספר 'שאלות ותשובות' לרב האי גאון (סימן י"ר): מעשה בשועל אחד שבא עליו ארי לאכלו. אמר לו השועל: 'מה יש בידי להשביעך? אבל אני אראה לך אדם שמן, שאתה טורף ושבע ממנו'. היה שם בור מכוסה ואדם יושב מאחוריו, כיון שראה הארי אמר לשועל: 'הריני מתירא מתפילתו של זה שלא יכשילני', אמר לו השועל: 'לא יגיעו הדברים לא לך ולא לבנך אולי לבן בנך יגיעו, אבל בין כך אתה שבע מרעבונך ועד בן בנך זמן רב הרבה'. נתפתה הארי וקפץ על הבור ונפל שם, בא השועל על שפת הבור והציץ עליו, אמר לו הארי: 'הרי אמרת לי שאין הפורענות באה אלא על בן בני', אמר לו השועל: 'אולי יש עוון של אבי אביך שאתה נתפסת בו', אמר לו הארי: 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה', אמר לו השועל: 'ולמה לא חשבת כן מתחילה?'…
ומסיים רב האי גאון: כמה מוסר יש במשל זה! הלקח ממשל זה הוא לדעת את המפריע העיקרי אצל החכמים שאינם מאמינים, שהיא התאווה, כאשר התאווה מתגברת על האדם, לא די שאין חכמתו מצילתו, אלא חכמתו מסייעתו להטעותו. גם הארי מלך החיות – נפל ברשת השועל אך משום שנתאווה לבשר קצת יותר שמן, לכן מה שהבין בנקל לאחר שנענש ונסתלקה נגיעתו, לא הבין מתחילה כשתאוותו משלה בו.
זאת הסיבה אשר אמרו כל עדת קרח טענות משונות אלו, אשר גם המציאות מכחישתן, כי תאוות הכבוד שלטה בהם, וגרמה להם לאבד את כל חכמתם אשר להם.
הרמב"ן אומר דבר נורא: "ויקח קורח" מה לקח? רש"י אומר לקח צד במחלוקת, אבל הרמב"ן אומר "ויקח קורח" שלקחו ליבו!!! השכל אמר לו – הצדק והאמת עם משה, אבל הלב, שהוא מקום היצר והתאוות, לקחו לצד אחר והאבידו מן העולם! לו היה ממתין וחושב ורואה שהכל זה תאווה של כבוד, הרי שהיה ניצל מכל הפורענות!
הרי זה נורא! אדם רואה את הכל: רואה את האמת, רואה את התהום, ורץ לשם בשביל מה? כי לבו לוקחו! כמה חשוב תמיד לעצור לפני כל רצון, לפני כל איזו עצת היצר, ויש כאלו רבות רבות, כי כח התאווה מסנוור את החכמה והדעת, ויש להוריד את הסינוור לדקה שתיים, ואז חוזרת החכמה ומצילה את בעליה!! ברגעים אלו שאין התאווה שולטת על לב האדם – אז ביכלתו להתגבר קצת ולהינצל מאבדון!
●●●
מעשה של נס גדול בחסדי ה', התרחש במבצע 'צוק איתן' בתוככי העיר עזה. באחד הלילות נכנסו בלאט כמה חיילים לתוך סמטאות העיר, עשו את דרכם במתינות צעד אחר צעד, ובליבם תפילה לבורא העולם להצליח במשימתם להשבית אויב. הם מגיעים למקום שבו צריכים היו להתמקם. כל אחד תופס את מקומו. מנסים לטשטש כל תנועה חריגה, לבל יפלו ביד צלפי המרצחים השפלים. סורקים בקפדנות כל תנועה חרישית סביב, הן מצויים הם בגוב האריות ממש. רעש שריקות הפצמרי"ם חותך מידי דקות מספר את הדממה.
המתח בעיצומו, על כמה דקות שינה – מי יכול לחשוב, אבל הרעב ממש מציק, זה כמה שעות שלא נכנס דבר מאכל לפיהם של החיילים, ועתה כשהתמקמו במקומם ניתן להכניס את היד לכיס להוציא דבר מה. אחד החיילים מכניס ידו לכיסו, ומוציא שקית ובתוכה וופל, היה זה וופל מצופה שכבר הספיק להשבר לכמה חלקים… הוא בא לקרוע את העטיפה, והנה מבחין הוא בפתק המוצמד אליה. סקרנותו גברה על רעבונו, והוא הקדים לקרוא את הכתוב. התברר שזו חבילה ששלחו תושבי הדרום לחיילים שיצאו למבצע. לחבילה שלו צורף פתק, בכתב יד של ילד: 'שלום לך, שיהיה לך בתאבון אל תשכח לברך!'.
ההתרגשות ממחשבתו של ילד קטן, לשלוח וופל פשוט לחייל ולהצמיד לו פתק, גרמה לו מבוכה. מחד הרעב מציק, ומאידך בקשה של ילד תמים, אבל מה עושים? מה מברכים? הוא לא שומר מצוות ואינו יודע מה הברכה שיש לברך על וופלה? הרעב הציק מאד, ולא היה לידו מישהו לשאול, אבל במחשבה מהירה הוא החליט בנחישות: לא אוכל כעת מהוופל עד שאברר מה מברכים עליו! הוא סוקר את חבריו הנמצאים בסמוך לו, ולפתע הבחין בחייל דתי הנמצא מטרים ספורים לצדו, לשאול אותו אינו יכול, שהלא כל רחש מיותר עלול להמיט עליהם אסון, להמתין – מי יודע כמה זמן עוד יצטרכו להמתין? העצה היחידה שנשארה היא זחילה. הוא החל בזחילה איטית שקטה ומדודה אל עבר חברו, נופף לו לשלום, ומשהיה סמוך אליו לחש לאוזנו את סיפורו וביקש את עזרתו. "תברך אחרי", אמר החבר. "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות". "אמן", השיב החבר…
…לפתע נשמע קול פיצוץ אדיר. הפעם קרוב מתמיד. חוליית מחבלים זיהתה תנודות חשודות, והחליטה לשגר פצמ"ר לאזור, לאחר שמסך העשן ירד התקבלה פקודה לסרוק ולבדוק אם אין נפגעים בקרב החיילים. החייל שזחל כדי לדעת מה מברכים, הבחין כי הפצמ"ר נפל בדיוק במקום המסתור בו התמקם דקות ספורות קודם לכן. "ואוו אני לא מאמין!", זעק החייל. "איני מסוגל לחשוב מה היה נשאר ממני אילו הייתי אוכל את הוופל מיד! אילו לא הייתי מתגבר על הרעב שהיה לי בכדי לקיים בקשת ילד תמים וצדיק!" [מובא בספר 'אמונה שלימה/].
התגברות קטנה לדקות ספורות הצילה חיים! ק"ו שהתגברות, ולו הקטנה ביותר, כדי לקיים רצון ה' יתברך, יכולה להציל את האדם מרדת שחת ברוחניות ובגשמיות!