סיפר הגה"צ רבי ראובן קלנשטיין זצ"ל, שפעם הגיע לאמריקה לטיפול רפואי והמתין שם זמן רב למציאת תורם להשתלה. אחרי כמה חודשים בסביבות חודש טבת ביקש לטוס חזרה ארצה כי בנו נהיה בר מצוה. אמרו לו העסקנים – "לא ולא אתה נשאר כאן".
שאל: "מה יש?"
אמרו לו: "כי כעת מגיעים ימי החגאות של הגויים".
שאל: "מה לי ולחגאות של הגויים?"
אמרו לו: "אינך מבין? כשאלה חוגגים כבר יהיו כליות, אל תדאג… בעת השמחה הם משתכרים והורגים אחד את השני ואז כבר תהיינה כליות להשתלה"…
כשסיפר זאת רבי ראובן לרבי אברהם כהנמן זצ"ל מנהלה של ישיבת פוניבז', אמר לו הרב כהנמן: "כן, גם אנחנו ראינו זאת.
"כשהישיבה היתה עדיין בחו"ל, בפוניבז' שבליטא, עבדה משרתת גויה במטבח הישיבה. בערב שמחת תורה נעלמה המשרתת כאילו בלעה אותה האדמה. במוצאי החג שבה וסיפרה שברחה משום שחששה לחייה. מה אירע? היא ראתה את כמויות היין שזרמו לישיבה בערב החג… 'אצלנו, עם כמות כזאת של יין, המסיבה היתה מסתיימת עם כמה הרוגים'…"
(יחי ראובן)