"ביערתי הקדש מן הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר וגו'… השקיפה ממעון קדשך מן השמים…"
השנה, תשע"ט, היא השנה הרביעית לשמיטה, שבה נוהג ביעור מעשרות. לדעת הרמב"ם (מעשר שני י"א, ג) זמן הביעור הוא בערב יום טוב האחרון של הפסח, והמנהג שזמן הביעור לכתחילה בערב יו"ט הראשון .
אינג׳ אליהו זרבי – מהנדס מיזוג במקצועו – מתגורר כיום בהרצליה, אך בשעת ההתרחשות – לפני 15 שנה – עדיין התגורר בחולון: הייתי מתפלל בבית כנסת 'סודאי' בעיר. בית כנסת? זה לא רק בית כנסת, אלא מרכז תורני של תורה, תפילה וחסד אשר פעיל 22 שעות ביממה! יש שם הכל, החל מתפילות דרך שיעורי תורה ועד בית תמחוי, ועוד.
באיזה בוקר – והיה זה בעיצומו של קיץ – התעוררתי עם חלום די קשה. אמרתי 'הטבת חלום' בברכת כהנים, ולאחר התפילה חישבתי את המעשרות שעלי להפריש וזה יצא 1036 שקלים. מסרתי לגבאי ויצאתי לעבודה ב'בית לחם'. הקימו שם בית מלון, ואני עשיתי את הנדסת מיזוג.
מ'בית לחם' הייתי אמור להגיע בהמשך ל'אריאל'. הדרך הקצרה היא דרך רמאללה, אך כדי לא להיתקל בערבים משליכי אבנים העדפתי להאריך דרך כביש אלון. למי שמכיר, מדובר בדרך צרה שבצדה האחד הר ובצדה השני תהום…
ולפתע: 'ריאו' צבאית אשר מסיעה חיילים, מגיחה הישר מולי. הנהג כנראה נרדם! יש לי שבריר שנייה כדי להחליט: לחתוך ימינה ל… כיוון התהום, או לשבור שמאלה לכיוון ההר – אז יש יותר סיכוי שהוא יפגע בי. לתאר לכם את הפחד שעטף אותי? בלתי אפשרי. רק תתארו לעצמכם שלוש אפשרויות שכל אחת רעה מהשנייה: להתנגש בהר, להידרדר לתהום, להמתין שרכב צבאי כבד יתנגש בך.
אני צועק 'שמע ישראל', חותך ימינה, ו"מרגיש" את הרכב הצבאי שועט צמוד אלי. רק מההדף יכולתי לעוף לתהום. בחסדי השם המרובים, בדרך פלא, לא התממשה אף אחת משלושת האפשרויות הנ"ל! הקב"ה יצר אפשרות רביעית נחמדה: להינצל מהתקרית לחיים טובים ולשלום!
עדיין לא סיפרתי שאני ילד אירן. כאשר עזבה אמי (עליה השלום) את אירן, היגרה משם הישר לארה"ב. אבי זכרונו לברכה נפטר כבר באירן ונטמן ב'טהרן'. אמא התגוררה בלוס אנג'לס לצד שמונת אחיה ואחיותיה.
אני עדיין לא מעכל את הנס הגלוי שהיה לי, וממשיך בדרך. בשעה 5:00 אחה"צ כבר הייתי בבית, ואמא מתקשרת מלוס אנג'לס. בשל הפרשי השעות, אצלה מוקדם עכשיו – שבע בבוקר!
"אליהו, מה קרה?" כך היא פותחת ושואלת.
"למה?" אני משיב בשאלה.
היא לא מוותרת: "אליהו, מה קרה?"
ואז היא מספרת: לפני שעתיים (חמש לפנות בוקר בלוס אנג'לס, שלוש בצהריים כאן) חלמתי שאבא אומר לי: "אליהו שילם אלף ומשהו שקל והצילו אותו ממוות!- – – אז תספר לי מה בדיוק קרה!"
כמובן סיפרתי לה על התרומה בסך 1036 ש"ח שזכיתי לתרום באותו בוקר! ועל נס הצלתי מאוחר יותר באותו יום.
רבותי! בוודאי אני לא מחדש לכם את עצם הידיעה ש'צדקה תציל ממוות', אבל בכוחו של הסיפור הזה לחזק בנו את כח הנתינה! אני גם לא מחדש לאף אחד שיש חלומות אמת. הבה נתחזק יחד כולנו בידיעה שיש לכל אחד מאתנו נשמה טהורה. נשמה שגם לאחר שעוזבת את העולם ממשיכה "לחיות" ולראות דברים שמתרחשים כאן בעולמנו… כשם שאבי ז"ל ראה מה קורה אתי וסיפר על כך לאימא… הלוואי שנחיה תמיד עם אמונה חושית ונזכה להטיב את מעשנו!
(גיליון 'איש לרעהו' תזריע תשע"ו)