מעשה נפלא שאירע באברך שנסע עם חבר מרעיו ל'שבת התוועדות' בשבת פרשת ויחי תשע"ח. בדרך הוא היה לבוש ב'כאלעטל' הנקרא 'שלאף ראק' (חלוק שינה). וכל אותה העת היה לבו שמח וטוב לב על חלקו ששפר עליו להצטרף לקבוצה חשובה זו לערוך עמהם את כל יום השבת הבעל"ט.
אך בבואו לזמן כניסת השבת חשכו עיניו בראותו ששכח להביא עמו את הקפוטה, ולא ידע את נפשו, כי היה נראה שיצטרך להתפלל ולערוך את כל השבת כשהוא לבוש באותו חלוק דק, ובקרב מחנהו נחשבת לבישת חלוק כזה כלבישת 'בגדי שינה' באמצע חתונה…
ידידו הנאמן שראה בצר לו, אמר לו: הנה, קח את הלבוש – הקפוטה שלי, ואני אלביש עצמי ב'שלאף ראק' שלי, וכל הבזיונות שיהיו מנת חלקי ע"י השלאף ראק, ייזקפו לזכות בני המבוגר ביותר – שעדיין לא בא בקשרי שידוכין ואירוסין למען מציאת זיווגו בקרוב.
לא ארכו הימים, ובליל שישי פרשת שמות [-תשע"ח] בא בנו בברית האירוסין – ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל.
(באר הפרשה וארא תשע"ח)