"אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (שמות כ"ח, ג')
על הפסוק "ופניהם איש אל אחיו", שואלת הגמרא (בבא בתרא, צ.): כתוב אחד אומר "ופניהם איש אל אחיו", וכתוב אחר אומר (דברי הימים ב' פרק ג' פסוק כ"ג) "ופניהם לבית"; והגמרא מתרצת: 'כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום'.
ומסביר הרשב"ם: 'כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – הם הופכים פניהם זה לזה, וכו', סימן שהקב"ה אוהב את ישראל, ומתחילה כך נעשו פנים אל פנים, כדי שתשרה שכינה בישראל, וישראל יעשו רצונו של מקום; וכשאין עושין- הופכין פניהם לבית על ידי נס'.
למדנו מכאן שאם רוצה אדם לעשות רצונו של מקום, חייב הוא לדאוג לזולתו, ולהביא לכך שגם רעהו, וגם בנו של רעהו, ילמדו תורה. ברם, אם האדם דואג רק לעצמו, ופניו לבית, אות ברור הוא שאין הוא עושה רצונו של מקום.
ואם בדאגה לזולת עסקינן, למי צריך אדם לדאוג אם לא לאשתו, לעקרת הבית שלו, המסירה ממנו דאגות רבות. ומאפשרת לו לשקוד על התורה ועל העבודה. בסיפור דלהלן נשמעו גירסאות רבות. ברם, הזדמן לנו לשמוע את הסיפור מפי הגר"י גנס, מראשי ישיבת 'קול תורה', שהעיד ששמעו מפי בעל המעשה. כיוון שמדובר בסיפור עם לקח מוסרי עצום, כדאי להאזין שוב לגירסא המדויקת, ולהכניס את הדברים אל תוך ליבנו.
"יהודי ת"ח מופלג בגיל מבוגר, סיפר לי" – משיח בפנינו הגר"י גנס – "שלפני עשרות שנים סיים את הש"ס בבלי וירושלמי, וידע אותם על בוריים. מאחר שבשלב זה עמד הת"ח בפני פרשת דרכים, ולא ידע בדיוק באלו חלקים בתורה כדאי שיישים עכשיו את כל עיונו, החליט לגשת אל מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל, ולהציג בפניו את השאלה ולבקש הדרכה".
יתכן ששכח את לימודי ה'קבלה'…
"הסטייפלער בשומעו את השאלה, השיב שיהודי צריך לדעת את כל חלקי התורה, ולכן- לבד מהחזרה התמידית על הש"ס, צריך לעבור גם על שאר חלקי התורה שבע"פ. 'מרן זצ"ל עודדני מאד בדבריו, ויצאתי ממנו במצב של חיזוק גדול', מספר הת"ח.
"לפתע אני שומע שהסטייפלער קורא לי. סבתי אל אחוריי בחרדת קודש, ואמרתי בלבי שיתכן שמרן שכח את לימודי ה'קבלה', וכיוון שהייתי אז בערך בגיל ה-40, יתכן וזה מה שהוא מתכנן לומר לי עתה… נכנסתי שנית אל החדר, והקדמתי וכתבתי למרן (שסבל כידוע על חוש השמיעה), ש'מן הסתם הרב רוצה לעודדני בענין לימודי הקבלה'. הסטייפלער קרא את הפתק הקטן וחייך…
"'נכון. אני רוצה לדבר אתך על קבלה, אבל לא על לימודי קבלה, אלא על קבלה שהנך צריך לקבל על עצמך בהנהגה בבית, עם רעייתך. כאשר אדם יודע כבר את כל הש"ס, ומתקדם בדרך לידיעת חלקים נוספים בתורה, יתכן ובמצב כזה הוא עלול לשכוח את אשתו ולהתעלם מצרכיה, והוא ילמד וילמד ולא יעזור לה במאומה. ולכן הנך צריך לקבל על עצמך, שלמרות התמסרותך ללימוד תורה, לא תזניח את העזרה בבית!!!'…".
קבלה הכי מעשית
במצב השורר בבתים רבים בתקופתנו, דומה שאין לך קבלה יותר מעשית מהוראה זו של רבן של כל בני הגולה. אם כבר לפני עשרות שנים, ראה מרן זצ"ל צורך להדגיש את הדבר בפני הת"ח ההוא, הרי שבתקופתנו, המתאפיינת בבעיות רבות וקשות בכל מה שקשור לשלום בית, על אחת כמה וכמה!!!
גם אם הנך משקיע את כל כולך בתורה, וגם אם אתה ראוי לתואר 'תורתו אומנותו', כל זה עדיין אינו פוטר אותך מלעזור בבית, מלהתעניין בצרכי זוגתך ומלסייע לה בפועל בכל מה שהיא זקוקה.
(מתוך 'שמחה בבית' פרקי הדרכה מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בעריכת הרב משה מיכאל צורן)
2/258