אנשים ראו אותי בהלוויית הענק של רבן של ישראל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כשקריעה בבגדי והרימו גבה, אלא שעבורי היה זה אך מתבקש. במשך עשרות שנים שאני צועד לאורו של מרן הגראי"ל שטיינמן. אין דבר – קטן כגדול, שאני עושה בלי לשאול את מרן ראש הישיבה. לקראת חתונת בני לפני כחצי שנה, מה שהכי שימח אותי, היתה הברכה שהעניק מרן ראש הישיבה זצ"ל לבני החתן כמה שעות לפני החופה. כך גם כשעשיתי ברית לבני לפני כשנה וחצי, זכיתי שמרן ראש הישיבה זצ"ל יהיה הסנדק. אבל לא על כך אני מבקש לספר, אלא על מה שקיבלתי ממרן ראש הישיבה, שכל כך קשה לי להצמיד לשמו הטהור את התואר "זכר צדיק וקדוש לברכה".
במסגרת תפקידי כצלם, דבר שאני רואה בו שליחות לכל עניין ודבר, שימשתי גם כצלם הרשמי במסעותיו הרבים של מרן ראש הישבה לחיזוק ארצות הגולה יחד עם יבדלחט"א מרן האדמו"ר מגור.
באחת הנסיעות, לפני שעלה לטיסה פנימית בצרפת, הבחין ראש הישיבה שאני לא מתלווה לטיסה. במקום להמשיך בדרכו הוא התעכב ושאל את אחד ממלוויו כיצד אני (כשהוא מצביע עלי), מגיע לכינוס שאליו הם אמורים לטוס, המלווה הסביר שאני מתנייד באמצעות רכב בנסיעה של מספר שעות. הגראי"ל ששמע זאת, התעקש גם הוא לנסוע ברכב. "אם אפשר לעבור ממקום למקום באמצעות רכב, מדוע אנחנו נוסעים במטוס שהעלויות שלו יקרות כל-כך?" שאל.
המלווים הסבירו שהמטוס נתרם כדי לצמצם למינימום את אי הנוחות לראש הישיבה, והתורמים מתעקשים על הטיסה של מרן במטוסם, אלא שהגראי"ל לא נכנע לבקשת מלוויו, וביקש לנסוע ברכב. ואכן תוך כמה דקות אורגן רכב, ומרן ראש הישיבה יחד עם האדמ"ר מגור עלו עליו בדרכם ליעד הבא בצרפת. זכרה של הצניעות יוצאת הדופן לא נשכח ממני.
טיסה נוספת אליה זכיתי להתלוות, הייתה ללונדון בעשרת ימי תשובה. מאחר שהגראי"ל טס בטיסה רגילה, ולא במטוס פרטי, זכיתי גם אני – שטסתי על חשבוני – להתלוות אליו ואף להנציח אותו במהלך הטיסה ולתעד את רגעי לימוד התורה שלו, שלהם הקדיש את מרבית זמנו.
תוך כדי קבלת הפנים בלונדון, הגיעה ידיעה מהארץ על שביתה כללית שהוכרזה בשדה התעופה, מה שאומר שמדינת ישראל תהיה סגורה לנחיתות החל מחצות הלילה. עדכון זה יצר מציאות לפיה ראש הישיבה לא יוכל לשוב לארץ למחרת כמתוכנן, והמקורבים ניגשו לשאול אותו מה עושים. הוא התעניין מתי אמור להתקיים הכינוס הגדול בו הוא אמור לשאת דברים, וכשהשיבו לו שהכינוס נועד לשעה שבע בערב, אמר שאם כך, מיד אחרי נאומו יחזור לארץ וינחת עוד לפני תחילת השביתה בשעה שתים עשרה בלילה, כי בעוד יומיים יחול יום כיפור ולא ייתכן להישאר בחו"ל ביום כיפור.
פעילות של עסקנים בכירים הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן. התברר שמטוס מסוים שיצא מספרד לישראל, קיבל אישור נחיתה מיוחד מנתב"ג למרות השביתה המתוכננת, מסיבות הומניטריות, בשל העובדה שמובילים בו תרופה מיוחדת עבור חולה סופני. לאחר מאמצים רבים הצליחו העסקנים לדאוג לכך שהמטוס יעבור קודם באנגליה, כדי לאסוף את ראש הישיבה בדרכו לארץ.
לפני הטיסה ניגשתי להיפרד. ביקשתי ברכה שתתבטל השביתה ושאוכל לשוב למשפחתי עוד לפני יום כיפורים שחל ימים ספורים לאחר מכן. ואז אמר לי מרן: "לך יש אישה וילדים שממתנים לך בבית, אבל לי אין מי שמחכה, אז אתה קודם לי" והכה אותי בהלם. הסברתי שממילא תכננתי להישאר והרי אני לא חלק מהמשלחת, אלא הצטרפתי על חשבוני ומדעתי, אבל זה לא הועיל, "בוא יחד אתנו, אולי יהיה לך מקום בטיסה", אמר לי.
וכך היה. הגעתי עם השיירה אל שדה התעופה עליתי למטוס וגילתי שאכן נמצא מקום פנוי! אך עד מהרה התברר כי המקום שייך לאחד הדיילים, ואני נאלצתי לרדת מהמטוס. הגראי"ל הביט בי ואמר בחיוך עצוב – "אני ניסיתי". נותרתי בלונדון וברכתו של מרן התקיימה. למחרת התבטלה השביתה, ושבתי לישראל עוד לפני יום הכיפורים.
כמה ימים לאחר מכן, נקלעתי לביתו של הגראי"ל כדי לצלם נער בר- מצווה. מרן הבחין בי ומיד שאל: "חזרת בזמן לארץ?" השבתי בחיוב, והוא מיהר לגעור בי: "למה לא הגעת מיד לספר לי שהצלחת לחזור? מהרגע שראיתי אותך יורד מהמטוס חשבתי כל הזמן מה יהיה אתך". אני חושב שכל מילה וכל ניסיון להסביר את גדלותו של גדול הדור והמחשבה שלו על כל יחיד ויחיד – יהיו מיותרים לחלוטין, ובע"ה תקוותי שבבוא העת אוכל לשתף ולספר חלק מעשרות הסיפורים להם הייתי עד אצל מרן ראש הישיבה זצ"ל. הגדלות המפעימה, הפשטות הנוראה והדרך בה הצליח להסביר בקלות לכל אדם מה צריכות להיות השאיפות שלו.
אוי! מי יתן לנו תמורתו.
(רבן של ישראל – בקהילה)