הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
יש לבאר את השיעור בפגימה הפוסלת בסכין לכתחילה ואיזו פגישה פוסלת בדיעבד וחילוקי השעות בראשונים ובפוסקים.
השחזת הסכין ותיקוני מכל פגימה הקרויה בלשון השוחטים "העמדת סכין" היא אומנות הדורשת יראת שמים מרובה ומתינות וריכוז לבדוק האם הסכין כשרה "גלאט" [חלק], ופעמים רבות יתכן שהאחד יעביר אצבעו על הסכין ויאמר כשר, וכשהמומחה לבדיקת סכינים יעביר אצבעו יגלה שישנה פגימה, וגם הבודק עצמו יתכן שיבדוק ולא ימצא פגימה ויבדוק פעם נוספת בריכוז ובמתינות וימצא פגימה, לכן צריך הרבה ישוב הדעת ויראת שמים בדיקת סכין. כדכתבו רבינו יונה והרא"ש.
במאמר שלפנינו נשתדל לבאר בתמצית את יסודות ההלכה בשיעורי הפגימה, ובזה נבין את ההבדל בין כשרות "מהדרין" ל"כשר".
בגמרא חולין (דף יח.) אמר רב חסדא ששיעור פגימת הסכין כדי שתחגור בה ציפורן, ונחלקו הראשונים בפי' חגירת ציפורן, דעת הרשב"א וסיעתו שהוא מלשון חגורה שהציפורן נכנסת בה, ולפי"ז כל פגימה פחותה מזה שאין הצפורן נכנסת בה – כשרה. ומכח זה כתב הרשב"א שאין הלכה כרב חסדא, כיון הרבה אמוראים בדקו בבשר האצבע שמרגיש פגימות דקות יותר או לאור השמש או בחוט השערה, לכן פסק הרשב"א שאפילו פגימה קטנה פוסלת, אמנם כיון שבדף יז: כתוב שפגימה הפוסלת היא דווקא אוגרת ולא מסוכסכת ולא כסאסאה לכן צריך שתאגור הפגימה שום דבר ואפילו חוט השערה, וכתב הרשב"א במשמרת הבית שכשהיו בודקים בשמש לא כל פגימה שמצאו היתה פוסלת אלא לאחר שגילו פגימה דקה בדקו אם נכנסה חוט השערה פסולה, ואם לאו כשרה, וכתב שכן דעת הרי"ף שהשמיט דברי רב חסדא כיון שפוסל גם פגימה שאין נכנס בה ציפורן.
אכן הרא"ה בבדק הבית כתב שלשון חגירת צפורן אין הכוונה שצפורן נכנסת בה אלא שתרגיש בה אלא רצו לחזר אחר סכין יפה, ושיעור הפגימה שתרגיש בה ציפורן ולא שיכנס בה.
הרא"ש כתב שי"מ שהרי"ף לא הביא דעת רב חסדא כיון ששאר אמוראים חלקו עליו וסוברים שבפגימה כל דהו מטריפים ואפילו אם אין הציפורן חוגרת בו. ולי נראה שכיון שפסק לבדוק בבשר ובציפורן זהו השיעור שתחגור בה ציפורן דכל פגימה שהוא מרגיש בציפורן היינו שתחגור בה הציפורן לכן לא הוצרך להזכיר דברי רב חסדא עכ"ל, בטור סי' ח"י נראה שלמד בדעת הרא"ש שמיקל יותר מהרשב"א. אך גדולי האחרונים דנו שהרא"ש פי' כהרא"ה שחגירת צפורן היינו הרגשה ולפי"ז גם פגימה שאין בה דבר פוסלת, ואל יכולתי להאריך בבאור כל השיטות, השו"ע סי' ח"י פסק בהרשב"א שדוקא אם אוגרת כל שהוא פסולה. ויש מגדולי הפוסקים שהחמירו גם כשאינה אוגרת רק נרגשת בציפורן. ויעו' בשו"ע הרב (בסי' ח"י בקו"א סק"ג) שהאריך בזה וגם בתשובה שנדפסה בסוף הספר האריך בביאור השיטות.
ההנהגה למעשה
למעשה בזמנינו בתחילת השחיטה מקפידים שהסכין תהיה חלקה מכל פגם ואפילו אם ימצא פגימה דקה שאינה נראית לעין רק נרגשת במשוש ואינה אוגרת שערה לא שוחטים בה עד שישחיזו אותה שתהיה חלקה, אך לאחרי שחיטה אם נמצאה פגימה, בזה בכשרות "מהדרין" מקפידים להוציא גם בפגימות דקות ומוכרים לגוים, וב"כשר" מקילים יותר.
בדיקת סכין כשהפלאפון רוטט
האם מועיל לבדוק כשעייפים, ומה הדין כשבדק והפלאפון רטט או צלצל האם חייב לבדוק שוב, כתב הבית יוסף סי' ח"י בשם רבינו יונה בשערי תשובה וז"ל 'ויזהרו בתורת השחיטה ובדקדוקיה ויבחרו להם שוחט ירא חטא כו', ואשר אינו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין, כי צריך לכוון את לבו במאוד מאוד בבדיקתו, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלוש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המשוש כפי כוונת הלב עכ"ל'.
לפי זה נראה שאם בשעת הבדיקה בפלאפון צלצל, כבר בפסיד את הריכוז וישוב הדעת הנצרך לבדיקה ויחזור לבדוק לאחר כיבוי הפלאפון.
וכן כשעייפים לא מרגישים בסכין, לכן בכשרויות מהודרות כשנוסעים צוות שוחטים לחו"ל לשחוט, מקפידים לתת יום מנוחה לצוות לאחר הטיסה ורק למחרת מתחילים לשחוט, על אף העלויות הגבוהות הנדרשות לזה.