הרב ישראל ליוש
"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'" (אמור, קריה"ת סוכות)
חג הסוכות חל מיד לאחר הימים הנוראים, וכבר רבו הפרשנים ופירשו כל אחד בסגנונו את הקשר המיוחד שבין הימים הנוראים וחג הסוכות, ובזה יישבו אף את הקושיה המפורסמת, מדוע לא נחוג את חג הסוכות בימי הפסח, שהם ימי יציאת מצרים, שהרי גם חג הסוכות הוא זכר לענני הכבוד שסיככו על עם ישראל במדבר, כאשר יצא ממצרים.
אציע בפניכם רעיון נוסף המבאר את הקשר שבין הימים הנוראים וחג הסוכות: בימים הנוראים אנחנו קרובים אל הקב"ה בקרבה יתירה משאר ימות השנה, כפי שנאמר 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב', מציאות זו מביאה אותנו לדרגה רוחנית גבוהה. אין מי שלא מתחזק מעוצמת הימים הללו, בימים אלו אנחנו עוסקים בהמלכת מלך מלכי המלכים עלינו ועל העולם כולו, התפילות הנשגבות והלא שגרתיות שמתפללים בימי הדין, מקרבים אותנו אליו עוד יותר, וכל זאת מרומם אותנו אל פסגות ההרים הרוחניים.
אם לאחר הימים הקדושים הללו, נחזור בבת אחת אל ימי השגרה, ימי החולין, אנחנו עלולים חלילה לאבד את כל מה שהשגנו בימים הנשגבים, שגרת החולין עלולה להרחיק את הקרבה היתירה אותה השגנו בקדושת הימים הנוראים.
לכן קבע לנו הקב"ה את חג הסוכות תיכף אחר ראש השנה ויום הכיפורים, ימים בהם המצווה היא 'תשבו כעין תדורו', היינו עשו את כל שגרת החולין בתוך הסוכה – בתוך הקדושה, עי"ז אנחנו מתרגלים לקדש את החולין, לעשות גם הדברים שכביכול הם חולין, כמו אכילה שתיה ולינה בתוך הסוכה שהיא רוחנית.חג הסוכות מהווה גשר בין העוצמה הרוחנית שחווינו בימים הנוראים, לבין ימי השגרה והחולין, מצוות הסוכה מלמדת אותנו לא להפריד בין הקדושה ובין החולין, אלא אדרבה לקדש את החולין ולמשוך אליה את הקדושה העצומה שהשגנו בימים הנוראים.
יש בנותן טעם להוסיף על רעיון זה את דבריו של הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, הוא אומר שמילות התפילה 'מלך עוזר ומושיע ומגן' רומזים למהות הימים הנוראים וחג הסוכות, 'מלך' זהו 'ראש השנה' שהרי בו המלכנו את הקב"ה, 'עוזר' אלו 'עשרת ימי תשובה', בהם אנו עוסקים בתשובה, והקב"ה עוזר לנו להגיע אליה, 'מושיע' רומז ליום הכיפורים, שהרי ביום זה הקב"ה מושיע אותנו ומטהר אותנו מזוהמת הטומאה בה אנו שקועים, עיצומו של יום מכפר, כפי שנאמר 'מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים!', 'מגן' זהו חג הסוכות, שכשמו כן הוא, סוכך ומגן מההשפעות השליליות, כדי שנוכל לשמור את הדרגות הרוחניות שהגענו אליהם.
● ● ●
האדמו"ר מטאלנא שליט"א סיפר סיפור המלמד אותנו על כוחה של מצוה שנעשית בתמימות, אף אם הלכתית היא לא נעשתה בכשרות, וכך סיפר לו יהודי בעל תשובה על סבו, שהיה גר באחת ממדינות ארצות הברית, הוא היה רחוק משמירת תורה ומצוות, אך כיון שהיו לו שורשים יהודיים, הוא קיים מצוה אחת בדביקות ובמסירות נפש: שבוע בשנה הוא היה יוצא אל הצריף שבחצר ביתו ומסתגר שם יום ולילה, בכך – חשב הסבא – הוא מקיים מצות סוכה.
לעת זקנותו, טרם צאתו מן העולם, הוא השאיר צוואה לבניו ונכדיו, ובה הוא כתב שמי שימשיך את מורשתו ויקיים את המצווה שהוא מסר את נפשו עליה, ויסתגר בצריף שבוע ימים, הוא יירש את כל נכסיו. הבנים והנכדים חשבו שדעתו של אביהם השתבשה עליו בטרם מותו, וכי מה יש במנהג המשונה הזה, שנמשיך לקיימו בדביקות כל הדורות? מה גם שלפי חשבונם, מלבד דירתו העלובה בה היה גר, לא היו לו עוד נכסים, כך שלא היה מי מהנכדים שהסכים לשאת בעול קיום המנהג.
לאחר זמן מה, הרהר לעצמו אחד הנכדים: 'הרי לסבא היה מאוד חשוב שימור המנהג, והראיה שהוא נידב עבור זה אל כל ירושתו, אם כן אני מסכים לקיים את המנהג ולהסתגר בצריף שבעה ימים', ואכן לאחר חתימת הסכם אצל עורך הדין של הסבא, קיבל הנכד לידיו את המסמכים המעידים כי מעתה כל נכסי הסבא שלו הן. כאשר בדק הנכד היורש את תוכן הירושה, הופתע לגלות כי מלבד דירת המגורים של הסבא, עוד נכסים רבים לו, ואף השאיר כמה חשבונות בנק מלאים בכסף רב, ובין רגע אחד התעשר הנכד עושר רב. מידות טובות היו לו לנכד ולא סיפר לאף אחד מבני המשפחה על דבר עושרו כדי לא להעלות בלבם קנאה מיותרת.
בהגיע היום המיוחד, התאריך בו צריך הנכד לקיים את הצוואה, כך עשה, הוא נכנס אל הצריף והסתגר שם שבעה ימים. זה לא היה קל עבורו להיות כך סגור שבעה ימים. הקושי עוד גבר, כי הוא כלל לא הבין מה טעם יש במנהג המשונה הזה, מלבד ההצדקה לממון הרב שירש. כאשר יצא מן ההסגר החליט שכנראה לא לחינם נהג כך הסבא, ובוודאי יש לזה מקור יהודי, והחל לברר על פשרו של המנהג.
בחיפושיו, הוא פגש ברב יהודי, הוא סיפר לו על מנהגו של הסבא, ושאל אותו האם הוא מבין מדוע נהג כך? הרב הבין מיד כי מדובר בקיום מצוות סוכה, והחל לתחקר אותו על הצריף, ממה הוא עשוי? כמה דפנות יש לו? ובמה הוא מסוכך?, הנכד שלא ממש הבין את מושגי ההלכה ששאל אותו הרב, הציע לו שיבוא עמו אל הצריף ויראה אותו בעצמו, הרב בא אל הצריף וראה כי הוא עשוי מפח ופלסטיק ואינו מסוכך בדבר הכשר לסכך.
הרב השתומם ולא האמין, יהודי שכל כך היה רחוק משמירת תורה ומצוות ומסר את נפשו לקיים מצוה אחת, ואף אותה לא קיים כלל כהלכתה. הרב החל להסביר לנכד מהי מצוות סוכה, לצורך כך הוא סיפר לו על יציאת מצרים ועל ענני הכבוד, על מתן תורה, ועל המצוות שאנו מקיימים עד היום, ועל המצוה המיוחדת שקיים הסבא, אמנם במסירות אך לא ממש כמו שצריך.
הנכד שתה בצמא את דברי הרב, והמשיך לשאול שאלות והתעניין על שאר מצוות היהודים, הרב הציע לו להצטרף לשיעורי התורה אותם הוא מוסר, וכך הנכד התחיל להתקרב אל היהדות, ובסופו של התהליך הוא חזר בתשובה שלמה, והקים משפחה לתפארת. ללמדך, כמה גדול כוחה של מסירות נפש למצווה, שאף אם היא פסולה למהדרין, היא יכולה לחולל מהפך בלבו של יהודי ולהשיבו אל חיק אבינו שבשמיים.