חידש לי רבנו הגדול מו"ר הגרח"פ שיינברג זצ"ל כי הצורך להשיב בשלום הוא באותה מטבע לשון או יותר ממנה. משום כך כיוון שאמירת שלום היא ברכה חשובה ואמירת בוקר טוב היא פחותה ממנה משום כך, מי שחברו אמר לו שלום עליו להחזיר לו שלום ולא להחזיר לו ברכה פחותה באמירת ברכות מסוגים שונים. ולפי דבריו המרבה לברך את חברו יחזיר לו בריבוי.
זקן שמלווה כסף ומבקש ברכות
סיפר לי זקן אחד כי יש לו גמ"ח וכשהוא מלווה לתלמידי חכמים הוא מבקש מהם שיברכו את בניו אחריו, אמרתי לו כי משמעות התוס' בקידושין ח: שרבית דברים היא איסור של תורה וידוע כי לצורך איסור תורה צריך לקצוץ את הרבית ולא מצאתי קציצה ברבית דברים בלתי בצורה של אותו זקן. וללימוד זכות עליו יש לצדד שאם הכסף אינו פרטי שלו אלא כספי הפקדות הרי הוא פקיד בעלמא ואינו מלווה אלא מתווך את ההלוואה ובוודאי מותר לברך מתווכים.
חידושו של המאירי איך להחזיר ריבית של ברכות
מעשה באחד שהלווה לחברו ולא גילה כי הוא המלווה והציג את העניין כאילו אדם אחר הוא המלווה, כיוון שהלווה כך בירך את זה שעומד מולו ברכות הרבה משום שחשב שאין הוא המלווה, אבל המלווה הבין שהוא מקבל רבית ולא ידע מה לעשות בזה. אמר לו חכם אחד כי במאירי מפורש שאם המלווה מברך את הלווה בחזרה נחשב שהחזיר לו את הרבית ואם כן היה לו למלווה לומר ללווה וכן למר.
(מסביב לשולחן)