"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות ל"ו, ח')
בחודש כסליו שנת תשכ"ט ביקר הרב מפוניבז' זצ"ל בביתו של יהודי מתל אביב, מר משה לוין, שהציג בביתו דגם של המשכן וכליו שבנה בעמל ממושך במשך כחמש שנים.
סופרו של כתב העת 'דגלנו' שיצא לאור באותה תקופה, אשר התלווה לרב מפוניבז' בביקורו שם, מספר: "למראה היופי הנאצל המתוכנן בדייקנות על פי המקרא ומפרשיו, זלגו עיניו של הגאון מפוניבז' שליט"א דמעות, ובבת צחוקו המלבב הצטדק כאילו על התרגשותו בלחש: 'הרי כהן אני'…".
מר משה לוין סיפר לסופר 'דגלנו' על האלפים שבאו לשזוף את עיניהם בדגם המשכן, מתלמידי ישיבות ועד גדולי תורה, מילדים ועד ישישים, מורים שביקשו להיעזר בדגם כדי ללמד את פרשת המשכן לתלמידיהם, ועוד ועוד. ולהבדיל, הגיעו גם מלומדים גויים, כמרים, מהנדסים ואדריכלים. "המלומדים הללו היו מבלים שעות ארוכות ליד התבנית, חוקרים ומתבוננים, ולבסוף מודים כי אכן שלמות כזו טרם ראו", סיפר לוין, והוסיף את האנקדוטה הבאה:
"היו שתי קבוצות של פרופסורים מארה"ב, כולם גויים, כל אחד מכהן באוניברסיטה אחרת בשטח המקרא. כולם גילו בקיאות יוצאת מן הכלל. במשך שעות חקרו את הדגם ולא מצאו פרט בלתי מדויק, אבל כשהגיעו אל הכרובים שעל ארון הברית, אמר אחד מהם, אדם כבן שבעים: 'עם הכל אני מסכים, רק לא עם זה שהכרובים עומדים. הם צריכים לשבת'…
"הייתי במבוכה, שאלתי מהיכן הוא לוקח את זה. הוא אמר: כתוב במקרא 'יושב הכרובים'… כששמעתי את ההסבר הזה נחה דעתי. הסברתי לו ש'יושב הכרובים' הוא כינוי להקב"ה. כששמע זאת, נד לעצמו ואמר: 'עליך לסלוח לי, יש לי ראש של גוי'…".
לוין הראה לסופר 'דגלנו' קטע שפורסם באחד העיתונים הגדולים בארץ, המתאר בהתפעלות את דגם המשכן שבביתו, ובין השאר נכתב שם: "המצרים בנו בניינים גדולים ומפוארים, אבל הם הפכו לחורבות ולא נותרו מהם אלא קברים ומצבות. בוניהם המצרים אינם קיימים עוד, במקומם באו ערבים. במקום הבניה הסינית העתיקה באה כיום הבניה המוסלמית… בנייני יון ורומא אף הם הפכו לתלי שממה… והנה המשכן, זה העשוי לא אבן שיש או חמר כי אם יריעות אריגים ובדים – חי עד היום. גם אם אינו קיים, חי הוא בלב דורות שראו אותו על כל פרטיו ודקדוקיו… ואם בא היום מר משה לוין התל אביבי ובנה את תבניתו בדיוק כזה, הרי יכול היה לעשות זאת רק משום שאותו משכן היה חי עמוק בנפשו, והוא סתם יהודי מרבבות נושאי המשכן בלבם…".
מר משה לוין נוטל מידי סופר 'דגלנו' את הגליון המצהיב ומקפלו בדקדקנות ובזהירות. "נתח של קידוש ה'", הוא אומר. "לא בכדי הבטיח לי הרב מפוניבז' עולם הבא"…
(מתוך כתבה במוסף שבת קודש, יתד נאמן, ויקהל פקודי תשמ"ז)