"אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" (במדבר י"ט, י"ד)
"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה"
רגיל היה רבינו לספר על האדמו"ר בעל התניא, שפעם אחת היה באיזו עיירה, ועבר ב- 16 שעות על כל הש"ס במחשבה. הוא היה גאון גדול עד למאוד, וספרו 'שו"ע הרב' מאד מסודר.
רבינו הרבה לספר בהתפעלות על ה'שאגת אריה' שלמד הש"ס אלף פעם.
שח רבינו: המהרש"ם למד כל יום שבעה דפים שבע פעמים, בעשר שנים למד שבעים פעם את הש"ס. כל אחד יכול להשתדל לעשות את זה, אם לא שבעה לפחות חמשה דפים [בחזרה].
מרן הרב שך זצ"ל אמר, שניים הוא מכיר שידעו את הש"ס: הגר"ח מבריסק והחזו"א.
●●●
דברי רבינו בהתחלת הש"ס בביהכ"נ צא"י בני ברק:
"המשנה בברכות מתחילה עם מצות קריאת שמע, והרי יש בתורה הרבה מצוות חמורות יותר, והיה יכול התנא להתחיל עם שבת, שבת הרי חייב סקילה אם עובר, עבודה זרה, ומה פתאום תפס דווקא קריאת שמע?
"ומשמע שאפילו שבאמת הדברים האחרים חמורים יותר, אבל צריך קבלת מלכות שמים, ובלי זה לא מתחיל כלום, ממילא קריאת שמע שזה קבלת מלכות שמים צריכה להיות דבר ראשון לפני הכל, אפילו שהאחרים חמורים יותר, ולכן מוכרח להיות דבר ראשון קריאת שמע.
"ומצות קריאת שמע היא פעמיים ביום, ולמה צריך פעמיים ביום האם פעם אחת לא מספיק?
הרי הוא כבר קיבל מלכות שמים בבוקר? אלא שאפילו שקבל בבוקר מלכות שמים, זה כבר נחלש, ולא מספיק אפילו אם קבל בבוקר צריך בלילה עוד פעם לקבל, בגלל שנחלש הקבלת מלכות שמים, ומוכרח תמיד להיות חיזוק.
"ויש גמרא בסוף ברכות (דף ס"ג ע"ב): תדע לך, מי שקרא קריאת שמע כל ימיו ולא קרא פעם אחת, הרי זה דומה עליו כאילו לא קרא קריאת שמע מימיו, ויש להבין בטעמו של דבר, הרי הוא קרא קריאת שמע כל ימיו?
"אלא המשל על זה כמו שאחד אכל כל ימי חייו, אפילו מאה שנה! מה צריך להמשיך ולאכול הרי הוא כבר אכל כ"כ הרבה, מה הוא צריך עוד הפעם לאכול, הרי כבר אכל מאה שנה? משמע שזה לא מספיק, וצריך עוד פעם לאכול, כי הגוף צריך תמיד תזונה, ככה גם הנשמה צריכה כל הזמן חיזוק ולא מספיק אפילו אם קרא כל ימיו קריאת שמע, אם לא קרא פעם אחת זה חסר, כמו שאף פעם לא קרא!
"ממילא זה דבר כזה שחשוב מאד, שהאדם צריך את זה תמיד, ולכן רבינו הקדוש מתחיל את הש"ס דבר ראשון עם קבלת עול מלכות שמים, בלי זה לא מתחיל שום דבר. ויהי רצון שיזכו לגמור ש"ס עוד פעם".
מנהגו של רבינו לעת זקנתו לומר בכל סעודה בשבת את המשנה בזבחים 'לשם ששה דברים הזב נזבח' [וכמ"ש בספרים בשם קדמונים לומר בכל סעודה, ורבנו שליט"א אוכל סעודה רק בשבת לכן אומר את זה בשבת] ובשנים קודמות היה אומר בכל סעודה מסכתות מסדר זרעים.
זהירות בלימוד מסכת שבת
אמר רבינו בפתיחה למסכת שבת לפני אברכי כולל פוניבז': "כאשר באים ללמוד מסכת שבת, צריך לדעת שהיא מסכת קשה מאד, ובמה היא קשה? בזה שהרבה פעמים מצוי שיש הבדל בסברא דקה מאד, ואפשר לטעות בין חיוב דאורייתא של סקילה להיתר גמור, וזה דבר שבשאר מסכתות אינו מצוי כל כך, רק בדיני שבת ההבדל הוא דק מאד, שאפשר להסביר דבר, או שזה חייב מיתה, או שזה מותר לכתחילה, וממילא צריך מאד זהירות בלימוד הדברים. והרי בישיבות רגילים לעשות חילוקים דקים – 'לומדישע חילוקים', וזה טוב כל זמן שזה לא נוגע להלכה, אבל אם זה נוגע להלכה למעשה, יכול להיות שיעשה לומדות בדיוק ההיפך מהאמת, ולפי סברתו יצא לו היתר, ולמעשה זה להיפך שיש על זה חיוב מיתה, ומאד צריך ליזהר לא לטעות ח"ו, ויתכן דמה"ט לא רצה הרב מפוניבז' זצ"ל שילמדו בישיבה מסכת שבת, שלפי הלימוד הישיבתי אפשר לטעות בנקל, בדבר הנוגע להלכה".
והוסיף בהזדמנות אחרת: "וחשבתי שזה באמת כך, שהרי אם לא יחדד את השכל ע"י הלימוד של מסכתות מסדרי נשים ונזיקין וילמד מסכת שבת, הלא בקל יכול להיכשל בדברים חמורים ביותר, שבשבת אפשר לומר סברות דקות כאלו, שיכול בקלות להגיע בהם מחיוב מיתה עד להיתר גמור, ורק עי"ז שיחדד את השכל יוכל לימים להגיע לסברות הנכונות ולא יכשל ח"ו באיסורי שבת החמורים, וחידוד השכל לצורך הבנת עומק התורה הוא רק ע"י לימוד נשים ונזיקין".
הפרק הכי קשה
ובסיום מסכת סוכה בכולל אמר רבינו: "והנה מצינו דבר מה שלא מצינו בשאר מקומות, למשל בדברים גשמיים- מי שאכל אכל ומי שלא אכל לא יכול להצטרף, ואפילו במזומן יש דין שאם אכלו לחם ואחד אכל מזונות הוא מצטרף, אפילו שלא אכל לחם, ויש כאלה שאומרים אפי' ירקות, ויש כאלה שאומרים אפי' מים, עכ"פ מוכרח כדי להצטרף צריך להיות משהו שייך, ואם הוא לא אכל שום דבר, אי אפשר לצרף אותו למזומן.
"ולמה כאן המנהג שאם אחד מסיים מסכתא, באים אנשים שלא למדו כלום ומצטרפים, ונקרא קצת שהוא בר שמחה, ואפי' בתשעת הימים יש כאלו שמצטרפים, אם אחד עושה סיום מסכתא באים אנשים אחרים שלא למדו והם מצטרפים, ועל סמך זה הם יכולים לאכול בשר, עכ"פ הוא מצטרף אפילו שלא היה לו שום שייכות, ולמה זה ככה?
רואים שברוחניות זה אחרת, אע"פ שבגשמיות לכאורה יותר נרגש השייכות, אבל המציאות היא שבגשמיות היא הנותנת, כדי שתהיה שייכות צריך ג"כ שיהיה נהנה משהו, ואם לא נהנה משהו הוא לא יכול להצטרף, אבל ברוחניות- כן.
"ועכשיו אמרו בסיום העניין של בילגה שעי"ז והיא חטאה,
"ושוב נשאלת אותה הקושיה: למה באמת אוי לרשע ואוי לשכנו? הרי הרשע הוא רשע אבל שכנו לא רשע, ולמה הוא נענש?
אלא רואים שברוחניות יש בין לצד הטוב בין לצד הרע קשר בין האנשים, אחרת היה קשה לצד הרע שמענישים אותו ולצד הטוב לא, אלא לצד הטוב ג"כ.
"יוצא שבכל אלה, אפי' שלא השתתפו בלימוד, אבל יש להם שייכות בלימוד, כיון שזה ק"ו אוי לרשע אוי לשכנו אז טוב לצדיק טוב לשכנו, ממילא אפילו שהוא לא למד הוא מצטרף".
(מתוך 'כאיל תערוג' – שבועות תשע"ז)