כתב המשנ"ב (סי' רסו ס"ק ג) שמי שיש לו משא כבד על החמור וקדש עליו היום ואינו יכול ליתן לגוי או לסלק המשא או להקנות החמור יפקירנו בפני שלושה או על כל פנים בפני עצמו. ויל"ע מאי שנא מלעיל (סי' רמו ס"ק טו) שכתב לגבי שביתת בהמתו שאם השכירה לנכרי ואינו יכול לקחתה ממנו חזרה יפיקרנה בפני שלושה ועל כל פנים בפני אחד. ומדע כאן לא הזכיר שעכ"פ יפקירנה בפני אחד.
יודעים את התשובה?
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות לחידודי שמעתתא עלון קודם
לגבי השאלה מדוע לגבי איסור הליכה בערב שבת כתב השו"ע בסי' רמט שהוא משליש היום ואילו לגבי איסור עשיית מלאכה בערב שבת כתב השו"ע בסי' רנא שהוא אסור רק משש שעות ומחצה.
קיבלנו תשובות רבות ומגוונות:
ונציין לתשובה שכתבוה רבים וביניהם הרב משה יחיאל הכהן ראטה, ע"פ יסוד דברי הפמ"ג (א"א ס"ק א) שחילק בין הולך ברגליו לבין נוסע בעגלה שבהולך ברגליו יש לחוש שיתעייף וממילא תתאחר ההליכה יותר זמן ולכן החמירו בו יותר, ולפי"ז י"ל דבעשיית מלאכה שלא חשו שיתעייף ביותר לא החמירו והתירו עד חצות.
ומעין זה הוסיף לתרץ הבה"ח משה ברכה שבאיסור הליכה החמירו כיון שרק לאחר שמסיים את הליכתו הוא מגיע לעיר חפצו ואז הוא צריך להתחיל ולהכין צרכי שבת ושמא לא יספיק לו זמנו משא"כ בעשיית מלאכה שמסתבר שהוא עושה אותה במקומו ובעיר בה הוא גר וכבר נמצאים שם כל חפציו וצרכיו אין לחוש ולהחמיר כל כך.
ויש שחילקו ומהם הרב נח גרינברג שבסי' רמט באיסור הליכה הנידון הוא משום עונג שבת שלא יחסר לו וזה שייך כבר לאחר שליש היום משא"כ איסור עשיית מלאכה שבסי' רנא אין זה משום עונג שבת אלא שלא יבוא לחלל השבת ובזה די לאסור מחצות היום.