לולב ששדרתו עקומה 'כמגל' (סכין עגולה) לצד העלים או לצד ימין ושמאל של הלולב – פסול, משום שאינו 'הדר', ואם יִשרוהו – כשר. ואם הוא עקום לצד השדרה, הריהו כשר לכתחילה; ועם זאת, יש מהאחרונים שכתבו שראוי להדר וליטול לולב ישר לגמרי, ויש בכך משום נוי מצוה, שעליו נאמר: "זה א-לי ואנוהו", וכן נהגו רבים מגדולי ישראל.
ואם הלולב ישר אך ראשי העלים כפופים למטה – הריהו כשר; ויש מהראשונים שכתב: "אוהב אני יותר לצאת בו, שאין העלים נחלקים ותיומתו קיימת", והיינו שכאשר ראש התיומת כפוף, אינה נחלקת לשניִם בקלות כתיומת שראשה ישר; ויש פוסלים לולב זה. ואם ראשי כל העלים או רובם כפופים, יש שכתב שהלולב פסול לכל הדעות, משום שזהו שינוי מדרך גדילתו הרגילה של הלולב, ואין זה 'הדר', ולכתחילה יש להחמיר כדעתו.
ולולב שיש בראשו כיפוף קטן המכונה 'כפתור' ('קנעפל') – יש שהורו שהוא כשר לכל הדעות, ויש שהורו שדינו שנוי במחלוקת הנ"ל בדין לולב שראשי עליו כפופים. ומאידך, אם העלים אינם כפופים בראשיהם בלבד, אלא כפופים לגמרי עד שנראֶה כאילו התקפלו לשניים – אף אם השדרה ישרה לגמרי, ואף אם התיומת האמצעית בלבד כפופה באופן זה, הלולב פסול לכל הדעות, מפני שאין בו 'הדר' כלל.
[שו"ע תרמה, ח-ט, ומשנ"ב לג, לד, לו, לז, מ ו־מא; ביאורים ומוספים דרשו, 62, 63, 71; וראה שם, 73]