בס"ד
אריה ארליך
בחצות הליל של אור ליום שלישי התקשר אלי מכר יקר, בחור שלומד בישיבה בירושלים ואני מיודד עימו עמוקות. ליל 'ניטל' היה הלילה הזה, לילה שבו נוהגים שלא ללמוד, על מנת שלא להוסיף כוח לחילות הטומאה. כיוון שאינני מתבלט בכישורים של שחמטאי מחונן, מצאתי את עצמי משרבט שרבוטי-מילין התחלתיים לקראת הגשתו של הטור הזה.
ואז צלצל המכר. חיימק'ה, קוראים לו. מה רוצה ממני חיימק'ה בדיוק בליל ניטל? – שאלתי את עצמי בעוד האצבע לוחצת על המקש הירוק. חיים לומד בישיבת רש"י. ישיבה מופלאה. אני מכיר את רבי חייק'ל, ראש הישיבה הגאון ומלא החיות, עוד מהתקופה שבה הועסקתי בישיבה אחרת, חסידית, הפועלת לפי המודל שהומצא בישיבת רש"י. רבים וטובים המנהלים כיום בתים כשרים על אדני התורה, חבים לישיבות הללו את חייהם הרוחניים ואת חיי משפחתם.
"אנחנו עושים צ'ארידי", אמר לי החבר. צ'ארידי. גלגלי המוח שלי החלו לנוע במהירות מסחררת. המילה שהפכה לסוג של אימה. באותו הרגע – שתי תנועות התחוללו בקרבי: מצד אחד – הבנה שאל לי להימלט מהצ'ארידי הזה, ולו בשביל חיים החינני וחבריו היקרים. מצד שני – עוד פעם הצ'ארידי הזה.
"בכל שבוע", אמר לי השבוע מישהו בשיחת שטיבל'ך אקראית, "ישנה קהילה אחרת שכאשר רואים את אנשיה ברחוב – עדיף לעבור לצד השני של הכביש, אם אתה לא רוצה שיצ'רדו את מוחך בסיפורי צ'ארידי וגיוס המונים. זו גזירת הגיוס ממש!", חרץ איש השטיבל'ך.
מטרד? ייתכן שכן. אבל בואו נדבר על הצדדים המפעימים של התופעה הזו, שבחודשים האחרונים אין קהילה חרדית המכבדת את עצמה, שאינה מצטרפת אל התופעה החמה ביותר בעולם: גיוס הכספים. תחילה, למי שאינו יודע – הנה הסבר בסיסי: 'צ'ארידי' זו המילה האנגלית ל'צדקה'. מדובר בקמפיינים לגיוס כספים המוני, הפועלת בשיטת החבר שמביא את חבריו. הטכנולוגיה מאפשרת לקמפיינים לפרוץ לקהלי תורמים נרחבים מכל העולם, וכך מתאפשר לגייס סכומים שבעבר לא העלה אף מוסד בדעתו לגייס בתוך זמן קצר כל כך.
אופנת הצ'ארידי חושפת אותנו בפני תופעה מדהימה: הציבור העני ביותר במדינה – מזרים בכל חודש מאות-מיליוני שקלים(!) למטרות צדקה. הכנסו להיסטוריית התרומות במסגרת טרנד הצ'ארידי, ותיווכחו שאין כאן שמץ גוזמה כלל ועיקר. משפחות חרדיות שנאבקות על הלחם והחלב, פותחות את הלב ואת הכיס, ומשתתפות במעגל של אלפי תורמים שמוזילים מכספם בהיקפים אגדיים.
לא צריך להיות היסטוריון מדופלם כדי להבין, שלא היה כדבר הזה מימות עולם. לראות כל כך הרבה יהודים שנרתמים ותורמים, מכל חוג, מכל העולם, עבור מטרות של תורה וחסד – זוהי תופעה שאי אפשר להישאר שווי נפש למולה. מי כעמך ישראל.
כדי להבין טוב יותר את התופעה, צלצלתי לחבר שגדל לצידי בשכונת ילדותי. קוראים לו ר' רפאל וואהל. "רפול", אני מכנה אותו בחיבה. ר' רפאל הוא אברך צעיר, מלא מרץ דקדושה, והוא אחד העומדים מאחורי טירוף הצ'ארידי בקהילות רבות. לא דמיינתי שהנער ששיחק איתי בכדור בשכונת בתי אונגרין, יעמוד יום אחד ויהפוך למיסטר צ'ארידי. ר' רפאל מייעץ למוסדות וקהילות כיצד לבצע את ההתרמה, בצורה שתגייס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן.
בתקופה האחרונה שיגרתי לר' רפאל ריקושטים רבים, בגין מטרד הצ'ארידי שהוא מזמן לפתחי בכל יום ויום, כאשר אין לך יום שבו לא מטרטר אותי בן קהילה אחרת, כשבפיו מטר של תחנונים-בואכה-איומים ש"אם לא תתרום, הסכום לא יושג, ואז התורם מהמצ'ינג לא ייתן את חלקו. חבל שבגללך אנחנו נאבד הכל", ועוד טרטורים לרוב. התופעה משיגה את כולם: מקרלין ועד 'המתמידים', מ'מעייני הישועה' ועד ישיבת רש"י, ועוד לא דיברנו על מאות שלוחי חב"ד בעולם, אלה שגילו את שיטת הצ'ארידי, והנחילו אותו לעולם החרדי כולו. חבל על המאמצים – אין אפשרות להימלט…
"תפסיק לקטר", נזף בי רפול. "אתה מהברנז'ה", אמר, ספק בזלזול ספק ברצינות, "ולכן אתה מקבל יותר פניות ממה שאדם אחר מקבל. אבל אל תחמיץ את היופי שבתופעה. הדבר הזה יוצר חיבורים מדהימים. לא מזמן אמר לי מישהו מ'העדה החרדית': "תראה, בחיים שלי לא חלמתי שאני אתרום כסף לבית חב"ד בהודו. אבל הנה, זה קרה בגלל הצ'ארידי"…
"וזה מה שמיוחד בקמפיינים הללו: הם יצרו אחדות לא רגילה בכלל-ישראל. זה גרם לכך שקהילה כמו ויז'ניץ או דושינסקי, ערלוי או סלונים – מקבלת אינספור תרומות מכל החוגים – ליטאים, ספרדים וחסידים; זה גורם לכך שאלפי חסידים תורמים לישיבה ליטאית מובהקת; זו תופעה שמפילה את המחיצות הציבוריות, פורצת את המחסומים החוגיים, וזה קורה דווקא ברגעים הכי מקוטבים מבחינה פוליטית. אתה מבין באיזו זכות מדובר?".
"סוד ההצלחה", אומר לי ר' רפול, "טמון בלהט שמאפיין את המתרימים. אדם פונה למכריו מכל המעגלים – מהעבודה, מבית הכסת השכונתי, מהרחוב, ואומר להם: 'לקחתי על עצמי סכום, תעזור לי להגיע ליעד, זה חשוב לי אישית!' – וזה מוכיח את עצמו בכל הרבדים. אין חוג שבו הקמפיין הזה לא הצליח בממדים עצומים".
כאן מגלה לי ר' רפול סוד מקצועי: בקמפיין של 'מעייני הישועה' – מסעות הפרסום ויחסי הציבור הביאו סכומים זעומים למדי, לעומת ה'חבר מביא חבר' שהניבה מיליונים רבים. אין כמו פנייה אישית של אדם שנעזר על ידי מוסד או משתייך לקהילה, פנייה שנעשית מלב אל לב – כדי לפתוח את הלבבות ולשלוף את כרטיסי האשראי.
"הרעיון הוא במקורו חב"די", אומר לי ר' רפאל. "שם המציאו את זה. בתי חב"ד בעולם לא היו שורדים בלי שיטת גיוס ההמונים. החידוש הוא, שגם ישיבות ומוסדות שכבר יבש מעיין תרומותיהם – הצליחו לפתע להמציא את עצמם מחדש. אלמלא הצ'ארידי", מסביר לי ידידי, "המוסדות היו קורסים מול עינינו. הלימון של ההתרמות הקלאסיות מוצה. כל חברי הקהילה חתומים על הוראות קבע מכאן ועד יום פטירתם. הרעיון של קמפיין לגיוס המונים הוא הרחבת המעגלים של התורמים".
שאלתי את ר' רפאל איזה מהקמפיינים שיצא לו להוביל, ריגש אותו יותר מכל, והוא הצביע על מסע הגיוס של קהילת 'המתמידים'. "הקהילה הזו הייתה במשבר עצום. הפצע מפטירתו של מורה ורבה, הגר"ל מינצברג זצ"ל, היה טרי. הקהילה היתה תחת איום התפרקות בהיעדר המנהיג הנערץ, שהיה מרכז הקהילה והדבק העיקרי בין חבריה. ואז החל הקמפיין.
"הלהט הקהילתי שנוצר היה אדיר, אין אפשרות לתארו במילים. הרגשתי שגיוס הכספים הוא החלק הכי פחות חשוב בקמפיין הזה. הרגשתי איך קהילה שמרגישה מפורקת בגלל השבר הגדול – פשוט מתגבשת מחדש בזכות הקמפיין. אברכים אמרו לי: 'מימיי לא התפללתי שהקהילה שלנו תצליח, כמו שהתפללתי במהלך הצ'ארידי'".
זהו, אם תרצו, הערך המוסף של הצ'ארידי – המטרד הכי נעים שנחת עלינו בעידן הנוכחי. תופעה שיוצרת תחושת שייכות, מובילה ללכידות פנימית ולאחדות חיצונית, ומחברת אנשים שונים מרקעים מנוגדים סביב אחד הערכים הנאצלים ביותר ביהדות- ערך הצדקה. לראות המוני אברכים ובחורים העומדים וצופים בגרף העולה של התרומות, כשעיניהם נוצצות וכל ישותם אומרת מעורבות קהילתית מלאת להט ושייכות – זו תשובת המשקל המרגשת ביותר מול מחזות אחרים של התלהבות פוליטית, שנראים פה ושם במחוזותינו. מעבר לצדקה ולחסד – הצ'ארידי הוא לימוד הזכות הגדול ביותר על הציבור החרדי בשנת תשע"ט. מופת לערבות הדדית ומעורבות קהילתית.
אז בפעם הבאה שמתקשרים אליכם עם סיפורי צ'ארידי, אל תחשבו פעמיים. צ'ארידי תציל ממחלוקת.
(י"ט בטבת תשע"ט / משפחה)
פידבק חיובי
תודה לך אריה היקר על המאמר היפה והמרגש הזה!!!
מרגש
איך ניתן ליצור קשר עם הרב רפול וואהל?