נמצאים אנו בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות. ניצבים כפסע לפני יום הדין, ימי ר"ה הנעלים והנשגבים. גם חודש אלול וגם חודש תשרי, מתאפיינים בעבודת התפילה. החל מחודש אלול בו מתחילים לבקש בחיל ורעדה סליחות מלפני ה' יתברך, וכלה בר"ה בו ממליכים אנו בהתרגשות את הקב"ה עלינו. בקול אדיר וחזק נשאג "המלך היושב על כיסא רם ונישא". מקירות ליבנו נזעק "אבינו מלכינו פתח שערי שמיים לתפילתינו". וזו לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ד'): "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ובתחנונים".
בטעם תקיעת השופר בראש השנה מובא בספרי החסידות, שהשופר מבטא צעקה פשוטה ותמימה לפני הקב"ה, לאחר שאנו מתפללים ומתחננים לוקחים את השופר וזהו, איפא, עניין השופר. עמוד צלותהון דישראל היה כ"ק מרן האדמו"ר בעל השפע חיים מצאנז זי"ע. מלבד גאונותו העצומה והמופלאה בתורה, נודע בעבודת התפילה הייחודית שלו. תפילתו המשתפכת לפני ריבון כל, הייתה ממיסה כל לב. להלן נעלה עלי גליון סיפורים מרטטים רוויי הוד, בעת ששהה רבינו בגיא צלמוות, כיצד הייתה נראית עבודת קודשו בימי ראש השנה בזמן השואה בצל הנאצים ימ"ש. מובא בספר 'לפיד האש'.
ביומא דדינא
כשהתקרבו הימים הנוראים של שנת תש"ה, דיבר רבינו זי"ע בחשאי על לב האנשים הנמצאים סביבו, שיהיו מתאספים יחדיו כדי להתפלל בציבור בראש השנה וביום הכיפורים-למרות הסכנה."בכלל", סיפרו השרידים, "כשהיה יום הדין ממשמש ובא, הכירו זאת אצל הרבי מארשת פניו… ארשת של רצינות רבה וחרדת קודש נמתחה אז על פני קלסתרו… עינו כאילו צפו לעבר איזה מרחק אינסופי…שפתותיו לא פסקו מלרחוש… וכל חזותו כאדם המתכונן לעמוד בקרוב בפני משפט גדול ונורא…".
"בערב ראש השנה", סיפר הרה"ח ר' דוד גרינצוויג, "פשטה השמועה בקרב ה"קאצעטניקים", כי הוא יתפלל היום בלילה בצריף המעוגל, אחד מראשוני הצריפים במחנה, שהיה גדול בשטחו ומסוגל לקלוט הרבה אנשים. וזה –כמו חדל לשמש למגורים והיה ריק ועזוב…"עם רדת היום כשחזרנו מהעבודה בשדה התעופה, שבורים ורצוצים, התאספנו מאות עובדי כפיה- והיו אלו אסירים יהודים שבאו כמעט מכל ה"בלוקים" במחנה- בצריף שנתמלא מהרה, עד שהורגשה צפיפות. אדמו"ר זי"ע עבר לפני התיבה ופתח בתפילתו המזעזעת, שבקעה רקיעים, אם כי הוא נזהר שלא להגביה מדי את קולו מאימת הצוררים. כמעט לא שמענו את המילים היוצאות מפיו, המילים נחנקו בגרונו, רק בכיותיו ואנחותיו השוברות הדהדו בחלל, בלווי בכיו החרישי של הציבור כולו:
"שפוך חרונך באומרם ערו, וכנת ימינך פרצו וארו, לא השאירו עוללותיה… חילה קבעו ולבה קרעו, ובכל זאת מעגלותיה ממך לא נעו… מתי תעלה בתך מבור…"
"אחרי התפילה, כשברכנו איש את רעהו ב'כתיבה וחתימה טובה' וב'שנה טובה', והתפזרנו לעבר הצריפים, עקב אחריו אחי, ר' משה טוביה שי', שהתגורר בבלוק של הרבי בכבודו ובעצמו, לדעת אם יאמר קידוש של יו"ט. והנה נוכח לדעת, כי אכן קידש על הפת ואמר בהתרגשות את הברכה "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון", והמשיך ואמר בהתלהבות עצומה גם את הברכה שלאחריה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כאילו עמד עכשיו אצל שולחנו עם החסידים בקלויזנבורג, ואינו אחוז כלל ברגע זה בצבת השטנים של האשמדאי הנאצי.
שהחיינו וקיימנו
בלילה שלאחריו, ליל ב' של ר"ה, חזר ונשנה כל אותו המחזה. התפילה ברוב עם, הבכיות, האנחות, ו…הקידוש בצריף. להפתעת הציבור העוקב, ברך הרבי גם בלילה השני ברכת שהחיינו בדביקות ובהתרגשות. על מה וכיצד בירך שהחיינו בלילה השני? נדהם כולו הבחין ר' משה טוביה, שהרבי מחזיק בידו תפוח עץ עסיסי, רענן, כפי שנוהגים ישראל קדושים, אשר טורחים להשיגו בכל ערב ר"ה, לבל יחסר המזג.מהיכן בא לו תפוח זה? מספר ע"כ השריד ה' אריה לידא: "במיהלדארף העסיקו אותי ברצענות. זה המקצוע שלי מימים ימימה. והודות לכך נהניתי מכמה וכמה פריווילגיות… גם האוכל שקיבלתי היה ברמה טובה יותר… והנה, בערב ר"ה פונה אלי הרבי מקלויזנבורג במשאלה: אולי יכול אני להשיג לו תפוח עץ לברכת 'שהחיינו' הלילה? עשיתי רצונו והבאתי לו תפוח עץ. לאחר מכן נודע לי", מפטיר האיש, "שהרבי לא אכל בעצמו את כל התפוח, כי אם שלחו למסכנים ששכבו בצריף בית החולים".
כשופר הרם קולך
למחרת ביום ב' דר"ה, התקבצו שוב הרבה יהודים, לשהות ביחד עם הרבי ביום זה שהוא נורא ואיום. איש ה"משמר הלילי" רמ"א איינהורן, התייצב בנקודת תצפית להזהיר מפני סכנה מתקרבת כל שהיא. לא היה בידיהם אף סידור אחד או מחזור, אבל הרבי אמר בעל פה את כל התפילה. והקהל החזיק אחריו. מלכיות, זכרונות, שופרות. לא היה עמהם שופר לתקוע בו, אבל הרבי קיים בנפשו את הפסוק "כשופר הרם קולך", ונאספו אליו מתחת לעץ רב ענפים, הרחק מטווח ראייתם של שומרי המחנה, יהודים רבים, לשמוע מדברותיו מענינא דיומא. "אשרי העם יודעי תרועה" כתוב, ובלבד שיודעים אפילו אנוסים מלשמוע קול תרועה, העיקר הוא "ה' באור פניך יהליכון", גם כי ילכו בגיא צלמוות.
הוא דיבר באש עצורה, קרא לכולם שיתחזקו באמונה כי "בנים אתם לה' אלוקיכם", וכרחם אב על בנים בוודאי ירחמכם, וכי קרובה ישועתו לבוא כהרף עין. "צריך לבטוח בה' שאנחנו בלי ספק נכלה את כל שונאי ישראל", אמר.