בשבועות האחרונים [-תשרי תשע"ב] חוויתי סיפור השגחה נפלאה שהתפרש על פני כמה שנים, סיפור של סייעתא דשמיא עצום וקידוש שם שמים ועשיית חסד, והעיקר – שמי שנוטל עצה מן הזקנים, גדולי וצדיקי ישראל, לא נכשל. ובפרט אחרי שאחד מצדיקי הדור ששמע מהעובדה אמר שמצוה לפרסם, העליתי הדברים ע"ג הכתב לשמוע בקול דברי חכמים, ויה"ר שמפרסום הדברים יהיה קידוש שם שמים ולימוד מוסר השכל, לדעת שממעשה מצוה מרוויחים ולעתים רואים את הפירות בעיניים גשמיות בעולם הזה.
אחד מעקורי גוש קטיף שבחבל עזה, שלא הגיע להסכם על פיצוי לפני הגירוש, לאחר תלאות רבות ומשא ומתן מפרך עם מנהלת הפינוי, הגיע סוף-סוף אל נחלה מסויימת ומקום מגורים, אך על העסק הקטן שהיה לו בגוש שממנו התפרנס למחייתו – לא קיבל מאומה, וחסרון זה העיק עליו להמשיך ולהתקיים בכבוד עד שנזקק לחסדי נדיבים וקרובים טובי לב.
אחד מקרוביו, אדם חרדי שנכנס לסוד העניינים, ניסה לעזור לו במגעים עם מנהלת הפינוי, אך הקשיים התעצמו מיום ליום עקב חוקים שונים ומשונים וביורוקרטיה קשה, ולא נראה אור בקצה המנהרה, כאשר בכל אותו זמן צריך אותו מגורש להתפרנס ולקיים את משפחתו.
לאחר דיונים עם המנהלת, כאשר כבר כלו כל הקיצין, קיימנו שיחה אישית עם הפקיד האחראי, בה גוללנו בפניו את כל הקשיים והסיבוכים שמגורש זה חווה על בשרו, ואת מצב בני משפחתו, והצענו לו שניתן להם הלוואה פרטית – אני אתן כמה אלפי דולר מכיסי הפרטי, והפקיד ישלים את השאר ג"כ באופן פרטי, כך שמגורש זה יוכל לשקם את חייו עד שיגיעו הכספים המיוחלים, ואם לא יקבל את הפיצוי ישלם הלה מכיסו את ההלוואה.
לפקיד החילוני לא היה שיג ושיח במתן הלוואות ובגמילות חסדים הנהוגים במחוזותינו, והוא חשש לתת הלוואה לאדם זר, אך לא אמרנו נואש ושכנענו אותו בהבטחות שונות שיהיה בסדר, שנדאג שהכסף יחזור אליו וכדומה, ועל גודל מצוות הלוואה שהיא יותר מצדקה. ואכן לאחר מסכת שכנועים ההלוואה יצאה לדרך.
לצערנו, העסק החדש-ישן לא תפקד כראוי במקומו החדש, וכספי ההלוואה ירדו לתהום, ולא היה לו מהיכן לשלם את סכום ההלוואה. הפקיד מהמנהלת לא היה מודע לשבר הגדול ובא לדרוש את פירעון ההלוואה. אחר שנותר ללא מענה פנה אלינו, ועל אף שלא היינו חתומים על ערבות, מ"מ טען הפקיד שהרי הבטחנו שהכל יהיה בסדר, ועל סמך זאת נתן את ההלוואה. לאחר דין ודברים הלכנו לברר אצל רב מה לעשות, והאם מבחינת הלכה אנו מחויבים להחזיר את סכום הערבות, ועלה שמכיון שלא חתמנו על ערבות ע"פ דין, איננו צריכים לשלם את הכסף.
אך עדיין הדבר העיק על לבי, לכן פניתי אל אחד מצדיקי דורנו, ושטחתי בפניו את השתלשלות הדברים. לאחר ששמע את פרטי הסיפור אמר ברוח קדשו שאמנם אין חיוב ע"פ דין לשלם, אך לפנים משורת הדין וכדי לקדש שם שמים אולי כדאי שניקח הלוואה בפריסת תשלומים נוחה, ונשיב לפקיד את כספו. כמובן עשינו ככל אשר ציוונו, לקחנו הלוואה בפריסת תשלומים נוחה והכל בא על מקומו בשלום. הפקיד הודה לי, ואף עשה מזה 'עסק' שלם, סיפר על כך לקרוביו ומכריו, על מושג ההלוואות והערבות בציבור החרדי, ואמר כי לא האמין שיקבל את כספו בחזרה.
חלקו השני של הסיפור אירע בחודש תשרי תשע"ב. אחד מקרובי משפחתנו היה זקוק לטיפול דחוף בבית חולים. לאחר בירורים והתייעצויות ובברכת רבנים הוחלט לקחת רופא מסוים באופן פרטי. לאחר המתנה של מספר שבועות שדמו לנצח ולאחר כל ההכנות, בהגיע סוף-סוף יום הניתוח המיוחל, שמענו שהיום יש שביתה אצל הרופאים עקב סכסוכי עבודה, ורק ניתוחים מצילי חיים מתקיימים. בכל זאת התקשרנו למרכז הרפואי, אך נענינו שעקב שביתת הרופאים התבטלו כל הניתוחים אצל הרופא שלו אנו מצפים, מכיון שלא בא לעבודה ואף הגיש מכתב התפטרות.
אך הנה, הפלא ופלא, לאחר כמחצית השעה הגיע טלפון בהול מבית החולים, לבוא בדחיפות למחלקה כדי לעבור את הטיפול. בלב מלא חששות מצורת הזימון, הגענו בבהילות ובמהירות הבזק למחלקה, שם המתין לנו הפרופסור הדגול בדחילו ורחימו, כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים. לא הבנו – האם יש כאן פיקוח נפש?
אך לא ארכו הדקות והפרופסור מבקש לפגוש אותנו בחדרו הפרטי, שם פנה אלינו בניחותא: "אני לא הייתי אמור להיות כאן היום, אך כשבדקתי ביומן ראיתי שם מוכר, השם צלצל לי באוזן ולא ידעתי למה, ולפתע נזכרתי שזה קשור לבני, שעובד כפקיד ממשלתי. התקשרתי לבני ושאלתיו על שם פלוני מיישוב חרדי מובהק, והוא אמר לי שזה אותו אברך שלקח ממנו הלוואה ושילם מכיסו גם את החלק שלו על אף שלא היה חייב. ואתה זה האיש הטוב הזה" – אמר הפרופסור – "אז אני כאן בשבילך, והניתוח יתקיים ללא דרישת תשלום!". וראינו עין בעין חסד ה' מעולם ועד עולם, ושומר מצוה יידע טוב…
לאחר מספר ימים בדקתי וראיתי שסכום ההלוואה שלקחתי חופף לסכום עלות הניתוח! והפלא שבתוך פלא, שהתשלום האחרון בהלוואה היה בחודש תשרי תשע"ב! כשסיפרתי לאחד מצדיקי הדור את השתלשלות הדברים, אמר שמצוה לפרסם את הדבר, ומי ייתן והמעשה יעורר לגמילות חסדים ולאמונה שלמה בבורא ית"ש ואך טוב וחסד ירדפונו כל הימים.
(פורסם במדור 'משיב ואומר' בהמבשר תורני נח תשע"ב)