שאלה: רבי גבריאל צדוק הגיע לביתו, נטל ידיו לארוחת ערב וברך בכוונה על נטילת ידים, אולם לאחר הברכה גילה שנגמר הלחם. סימן בידיו לאחד מבני הבית שילך לקנות לחם, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, אך נענה כי החנות כבר סגורה בשעה כזו, ובמקום זאת כדאי שיאכל פרי או ירק טבול במשקה שחייב בנטילה כדין דבר שטבולו במשקה. האם מועילה העצה? ומה עליו לעשות?
תשובה: הריטב"א בחולין (קו:) כתב שמי שברך על נטילת ידים ונמלך ולא אכל, אין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, שמכיון שנטל ידיו נגמרה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, ובאותה שעה היה בדעתו לאכול, עכ"ד, והובא בברכי יוסף ושערי תשובה סי' קנ"ח להלכה. והשדי חמד (ח"ו מערכת ברכות סי' א' אות כ"ט) נתקשה בזה, וכתב שאין נכון לעשות כן כדי שלא להכנס בחשש ברכה לבטלה ח"ו, ואולי גם הריט"בא יודה שאין לעשות כן לכתחילה. וסיים שאין מצוי לו ספר הריטב"א. ועי"ש שדן מכמה מצוות שאין מברכין עליהן שמא יתחרט מהמצוה באופן שתלוי בדעת אחרים.
אמנם מתוך דברי הריטב"א שלפנינו משמע שאף לכתחילה אמר כן, ומטעם שהברכה היא על פעולת הנטילה, והרי קיים את מצות הנטילה. ומכל מקום לרווחא דמילתא, אכן עצה טובה היא לאכול דבר שטבולו במשקה. ואף שבשו"ע סי' קנ"ח כתוב שנוטלים לזה בלי ברכה, הרי המשנ"ב שם הביא דעת הגר"א שיש לעשות ברכה, וא"כ לשיטתו ינצל מברכה לבטלה.