"ולא הרעותי את אחד מהם" (במדבר ט"ז, ט"ו)
הרב הגאון רבי יודל רבינוביץ זצ"ל, בעל ספרי 'כרם חמד', היה תלמיד נאמן לרבו, הגאון מטשעבין זצוק"ל בעל "דובב מישרים". הוא היה מן המקורבים אליו ביותר וזכה לצקת מים על ידיו בלימודה ובשימושה של תורה בכל אורחות חייו.
מלבד מה שהיה רבי יודל זוכר ומזכיר תדיר לתלמידיו מדברי תורתו וגאונותו המופלאה של רבו, היה גם מספר הרבה מעשיות ממנו, שכן הכיר בחכמת לבו גם בדברים דקים ועדינים, שהיה הגאון הצדיק משתדל מאוד להסתיר ולהצניע מעין איש ברוב ענוותנותו המפורסמת.
על אחד מאותם 'סודות' שתפס רבי יודל בפקחותו, סיפר לי בהזדמנות אחת:
אורחות חייו של הטשיבינער רב, זכותו יגן עלינו, תורה שלמה יש בהם, בהיותו זך המידות באצילות הענוה המפוארה , שורש כל המידות הטובות. כל פעולה ותנועה ודיבור שלו יש בהם למוד שלם לתלמידים, כיצד מנהג תלמיד חכם המושלם במידות מתוקנות, תורה מפוארה בכלי מפואר. הוא היה דוגמא של 'האדם הישר', שמעיד בו הכתוב (קהלת ז, כט): "כי אלוקים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים". כי הצדיקים סלקו לגמרי את כל אותם חישובי חשבונות שבלבלו אנשים, והעמידו עצמם איתן בדרך הישר, כאשר עשה אותם אלקים.
בהיות רבי יודל משמש בקודש בבית הרב, זכה לפעמים לסעוד עמו על שולחנו, הרב בעדינות נפשו היה 'אסטניס' בנקיות נפלאה. הוא דיקדק שכלי אכילתו יהיו נקיים ללא רבב. משהונחה לפניו ארוחתו, נטל לידו הקדושה את הכף המונחת על השולחן לאכילה, ובטרם תחבה אל תוך הצלחת כדי לאכול מהתבשיל, הקריבה לנגד עיניו ובחן את נקיונה מכל צדדיה. באחת הארוחות שם לב שאין הכף נקיה דיה, אולם בזהירותו העדינה בכבודה של הרבנית הצדקנית, מחברתו בקודש עליה השלום, לא רצה לבקש שירחצו עבורו את הכף וגם לא לבקש כף אחרת, שמא תעלב הרבנית שאין הכף שהגישה לו נקיה דיה.
בגאונותו, מצא עצה פשוטה: הוא לקח את הכף בידו, כאילו כדי להתחיל באכילה, ובאין איש משים אל לב [ מלבד ר' יודל, התלמיד הנאמן דנן שעקב בחשאי אחר מעשיו…] החל לדחוף בעדינות ובהשקט את אותה כף אל תוך שרוול חלוקו עד שנבלעה לה בתוכו ולא נראתה עוד . אז קם ממקומו ונגש לרגע אל המטבח כמי שרוצה רק לרחוץ מעט את ידיו. תוך כדי רחיצת הידים שלף החוצה את הכף ורחץ גם אותה היטב במים עד שהיתה נקיה לשביעות רצונו, שב ותחבה חזרה בשרוולו וניגש אל המגבת לנגב את ידיו.
בהשקט פסע הרב בחזרה למקומו, ובאין משים ירדה לה הכף מתוככי השרוול אל תוך כף ידו, והנה הוא אוכל בה כמו שאר הסועדים, בלא שהרבנית הצדקנית שישבה אף היא לשולחן הבחינה בכלום!!!
על גאונותו העצומה בתורה ידעו ושמעו הכל, אבל כאן למדנו פרק מאלף על גאונותו בתקון המידות!
לאחר שעברתי לפני שנים אחדות טיפול רפואי מסוים, קבע לי הרופא כמה תרגילי פיזיותרפיה, כדי להחזיר את תפקוד הגוף ואת תנועת האברים לסידרם ולתקינותם.
נשלחתי אפוא בקופת חולים אל חדרי הפיזיותרפיה. שם קבלני האח התורן. לאחר שקרא בעיון את ההנחיות של התרגילים שרשם הרופא עבורי, בעיקר בשביל ריפוי זרוע היד, הגיש לי האח משקולת קלה יחסית ובקשני להרים את ידי האוחזת במשקולת.
בתחילה קשתה עלי פעולה זו מאוד, היד ברוב חולשתה מאנה להתרומם אל על, ככל שניסיתי להתגבר ולהתחזק, לא הצלחתי בשום אופן להרים את היד.
לאחר כמה נסיונות שלא צלחו, ניגש האח המסור לסייע לי. הוא תמך בידי, וכך הצלחתי לאט-לאט להרים את המשקולת כראוי. לאחר שחזרתי על אותם תרגילים כמה פעמים כנדרש, חזרה היד בחסדי השם יתברך לתקינותה ולסדר תנועתה.
לאחר סיום תהליך הטיפול המפרך, גילה האח את אזני בחיוך צופן סוד, שבעצם כשהגיש את ידו לתמוך בידי לא הפעיל שום כוח מצדו כדי לסייע לי להרים את היד. הוא רק קרב את ידו בנגיעה בעלמא בידי, וכל פעולת הרמת המשקולת מתחילתה ועד סופה נעשתה ונפעלה בכוחי בלבד, ללא שום עזרה וסיוע מצדו! משום כך הועילו והצליחו כל אלו התרגילים, כאשר הפעלתי לבדי בעצמי את שרירי היד, והפעלתם החוזרת ונשנית החזירה להם את כוחם ואת גמישותם עד ששבה היד לנוע כבראשונה.
התברר אפוא, שהקרבת ידו של האח אל ידי הספיקה בפני עצמה לנטוע בי את תחושת התמיכה ואת הכוחות, שנצרכתי להם בחולשתי הרבה כדי להמריץ אותי להניע בעצמי את ידי במידה כזו שתחזור לתפקד כרגיל.
יצאתי מן המרפאה אפוף מחשבות, כדרכי להפיק לקח טוב מכל מקרה, ולהשתדל ללמוד מוסר השכל מאשר הקרה ה' לפני בעינא דאשגחותא תדירא. מכאן למדתי עד כמה חשוב לאדם קשר התמיכה באהבת רעים וידידים, שפעמים רבות די בעצם הקשר בלבד שמתחבר הנזקק עם חברו, כדי לשאוב מזה עידוד וחיזוק לסייע ביד עצמו, לרומם את נפשו להתחזק במה שנצרך לו. לא תמיד זקוק החבר לעזרה ממשית, ולפעמים אף לא לעצה מיוחדת כדי לצאת מן הסבך, הכל כבר קיים ומוכן אצלו,בתוכו, הוא רק צריך יד תומכת בחיבור קשר רעות ואהבה, כדי שיגלה כבר מעצמו שיכול הוא להוציא ולחלץ את עצמו מאפלה לאור גדול, אמן.
מתוך ספר: טיב המעשיות חומש במדבר