על האדם להרגיל את עצמו שלא למהר לכעוס ושלא לאבד את שלוות הנפש, כי פעמים הרבה ימצא לאחר שיעבור זעמו, שטעות גדולה היתה בידו וכלל לא ירד לסוף דעתו של חברו, ומדוע הבעיר את האש ביניהם, וכמעשה דלהלן:
בארה"ב התפללו שני רבנים מופלגים ונערצים יחדיו, אחד מהם היה הרב מאראד והשני היה רבה של איהעל. הרב מאראד שהיה דבק מאד בהלכה, ראה האיך רבה של איהעל מחליף את התפילין דרש"י בתפילין דר"ת באמצע חזרת הש"ץ, ניגש אליו אחר התפילה ואמר לו [בדברו בלשון הקודש מחמת קדושת התפילין שהיה לבוש בהן], כי על פי פסק המשנה ברורה אסור לעשות כן.
ענהו הרב מאיהעל: "כך נהגו אבותי הקדושים".
אמר לו רבה של אראד: "הם רשעים"…!
נזדעזע הרב מאיהעל למשמע דיבורים אלו מפיו של יהודי בר אוריין ובר אבהן, אך לא ענהו דבר.
כעבור תקופה נפגשו השניים באיזו שמחה, אז כבר לא עצר הרב מאיהעל בנפשו ושאל את ידידו הרב מאראד: "מדוע קרא כבוד תורתו את אבותי הקדושים בשם 'רשעים'?"
ענה לו הרב מאראד: "חלילה, וחלילה שאומר כך על אבותיך הקדושים נבג"מ, ולא אמרתי אלא שהם 'רשאים' – היינו שהם רשאים לנהוג כן, אך אתה אינך 'רשאי' לעשות כמעשיהם…
ומעשה נוסף: אחד מראשי הישיבות המפורסמות בארה"ק נסע לארצות הגולה לזכות את אחינו בני ישראל לקחת חבל ונחלה בהחזקת ישיבתו. בבואו לבית אחד העשירים, הראה לו תמונות מבית ישיבתו, מעמלי התורה ולומדיה, ותרב התפעלותו של העשיר מפעולות ראש הישיבה והחליט להוציא סכום הגון מבית גנזיו ולהעניקו לראש הישיבה.
כשפנה לחדרו ביקש ראש הישיבה את רשותו לעיין אדהכי והכי בגמרא שעמדה על השולחן… והנה, משחזר וראה את ראש הישיבה עוסק בתורה, נענה ואמר: "חוזרני בי, אף לא פרוטה אחת אשלשל לידכם!"…
תמה ראש הישיבה, וכי מה אירע שבתוך כדי דיבור חזר בו מר מדבריו?
מתחילה לא ענהו העשיר, ורק לאחר הפצרות נענה: לא אעניק משלי מאומה לישיבה ש'ראש הישיבה' שלה אינו מכיר בצורת אות, ואינו יודע מאיזה צד מחזיקים את הגמרא… ולא ידע ראש הישיבה מה פשעו ומה חטאתו, עד שהבין, והסביר לו:
"בוודאי תמהת כי בבואך הנה מחדרי אוצרותיך מצאתני עוסק בתורה כשגמרא 'הפוכה' בידי… דע לך כי יליד צנעא שבתימן אני, וידועים דברי קורות הימים כי לא היו ספרים מצויים במחוזותינו, והיינו יושבים לפני ה'מארי' כשארבעה עד חמשה תלמידים קוראים באותו ספר, כל אחד מצדו האחר, ולימדונו לקרוא בספרי הקודש מכל ארבעת צדדיהם בשווה, ונמצא שהחזקתי את הגמרא כדרך שלימדוני בבית תלמודי. ואם תאבה נפשך הבא נא ב' ספרי קודש, אני אקרא הפוך ומע"כ יקרא ישר, ונראה מי קורא מהר וברור יותר…
בחן העשיר את אמיתת הדברים ונתרגש עד כדי דמעות שניצול מלדונו לכף חובה שלא בצדק, והעניק לו ממתת ידו פי שניים ושלושה ממחשבתו הראשונה.
(באר הפרשה פנחס תשע"ז)