האם ניתן לצאת ידי חובת קידוש בשמיעה מפי קטן?

הדף היומי בהלכה כ' בחשון - סימן רע"א- סעיף א'
לא מצליח לצפות? לחץ כאן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



למה צריך לקדש על היין, לאחר שכבר קידש השבת בתפילת ערבית?

האם קידוש הוא מדאורייתא? וכיצד ינהג אדם שרוצה להתחיל הסעודה יותר מאוחר, ויש לו אורחים? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן רע"א סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

במשנה ברורה מביא בשם הרמב"ם, שהקידוש הוא מדאורייתא, שנאמר 'זכור את יום השבת לקדשו' ולומדים מזה, שצריך לזכור את יום השבת דרך שבח וקידוש, שיטת הרמב"ם, שמדאורייתא יוצאים יד"ח קידוש בדברים בלבד, דהיינו, כשאדם מזכיר את השבת בדרך שבח וקידוש, בזה הוא מקיים את המ"ע של 'זכור את יום השבת לקדשו', וקידוש על היין הוא רק מדרבנן.

במשנה ברורה מביא בשם המג"א שהוסיף, שאם מדאורייתא יוצאים יד"ח בדברים בלבד, וקידוש על היין הוא רק מדרבנן, א"כ, בתפילת ערבית של ליל שבת, אדם יצא יד"ח קידוש, כי הוא הזכיר בה את השבת בדרך שבח וקידוש.

ויש בזה ב' נ"מ:

א. אדם שהתפלל תפילת ליל שבת והסתפק אם הוא קידש אח"כ על היין או לא, ספיקא דרבנן לקולא.

ב. קטן יכול להוציא גדול שכבר התפלל, יד"ח קידוש, שהרי גדול שכבר התפלל, חיובו בקידוש על היין הוא רק מדרבנן, וכן חיוב קטן בקידוש הוא מדרבנן משום 'חינוך', ממילא דרבנן מוציא דרבנן.

במשנה ברורה חולק על המג"א, ואומר שאין הדבר נכון, כי אמנם מדאורייתא יוצאים יד"ח קידוש בדברים בלבד, ולפי"ז בתפילת ליל שבת הוא קיים מצות קידוש מדאורייתא, אבל חז"ל קבעו שהקידוש צריך להיות במקום סעודה על היין, ממילא, אדם רוצה לצאת יד"ח קידוש כמו שחז"ל תיקנו, ולכן לא יוצא יד"ח, ומוסיף הבה"ל להקשות, הרי צריך להזכיר יציא"מ בקידוש, והיכן מזכיר בתפילת ליל שבת יציא"מ? ולכן המ"ב אומר, שמצוות עשה דאורייתא של קידוש מקיימים על היין בדווקא, ולכן קטן לא יכול להוציא גדול, וכן המסופק אם הוא עשה קידוש או לא, החיוב שלו בקידוש על היין הוא מדאורייתא, כיון שאדם לא רוצה לצאת יד"ח בתפילת ליל שבת.

כשיבוא לביתו ימהר לאכול מיד, במשנה ברורה מסביר, שהכוונה למהר לעשות קידוש שככל שימהר בזה, עדיף טפי, וממילא ימהר לאכול, כי אין קידוש אלא במקום סעודה, ומכיוון שלפי המג"א הוא כבר יצא יד"ח קידוש מדאורייתא בתפילה, הקידוש על היין הוא רק מדרבנן, ואם הוא לא כ"כ תאב לאכול, הוא יכול להמתין, אא"כ יש לו בני בית שרעבים, או משרתים ועבדים, או אדם עני שמתארח אצלו והוא רעב, וכי בשביל המצוה מן המובחר שלו, לקיים את סעודת שבת כשהוא תאב לאכול הוא רוצה לעכב את העניים הרעבים שלא יהיה להם בינתיים לאכול? זה לא מוצדק, ולכן יזדרז לאכול סעודת ליל שבת בשביל העניים.

השארת תגובה