שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: את הסיפור הבא שמעתי מיהודי ששמעו בעצמו מבעל המעשה – אחד ממקורבי הרה"ק מטאהש זי"ע:
פעם כשחזר הרבי מנסיעה ארוכה, היה זה בליל שישי, והרבי המשיך את הנהגתו הקדושה כל יום שישי ושבת קודש שלאחריה, וקיבל את הקהל במוצאי שבת עם בגדי שבת עד שעה 7:00 [ביום ראשון] בבוקר! כשעדיין לא נתן תנומה לעיניו מאז ליל שישי.
ואז קרא הרבי אליו את אותו מקורב – המספר – ואמר לו שהוא מאוד עייף מכזו עבודה, והוא מבקש ממנו שלא יתן לשום אדם להיכנס אליו עד השעה 1:00 בצהריים.
המקורב אמר לרבי: "בוודאי! אשמור על הרבי! – באמת מגיע לרבי שיתן קצת תנומה לעיניו לאחר כזו עבודה, והרבי יכול להיות סמוך ובטוח שהכל יהיה בסדר, ואף אחד לא יכנס".
הרבי נכנס לחדרו. כעבור כמה שעות הגיע אחד המקורבים וביקש להיכנס אל הרבי בדחיפות, אך השומר מיאן בתוקף להכניסו, ואמר לו שהרבי ציווה שלא ירשה לאף אחד להיכנס.
אך הלה התעקש להיכנס, ואמר ל'שומר': "אני מכיר את הרבי – יתכן מאד שהוא כלל לא ישן"… ולאחר הפצרות מרובות הציע שיפתח את הדלת קצת, ואם יראה שהרבי נח, יצא מיד, ואם לא – ייגש לדבר עמו.
בלית ברירה הרשה לו לפתוח מעט את הדלת, והנה ראו שהספה בחדרו של הרבי ריקה – הוי אומר שהרבי לא נח. נכנסו פנימה, והנה רואים הם את הרבי עומד ליד הסטנדר, כשרגליו בתוך גיגית מלאה מים קפואים! והוא אומר תהלים בהשתפכות הנפש…
אז ניגש אליו היהודי, והרבי הורה לו להמתין קימעא עד שיגמור הקפיטל. אחר כך סימן לו לגשת אליו ושוחח עמו על העניין שלשמו הגיע.
כשיצא, שאל הרבי את מקורבו שהבטיח לשמור שלא ייכנסו אליו: "למה נתת לאיש להיכנס, הרי ביקשתי ממך שלא תכניס לכאן שום אדם. עכשיו, ראה הלה מה שעשיתי בפנים"…
סיפר לו הלה את כל המעשה, שיהודי ההוא התעקש להיכנס, כי היה לו דבר דחוף ולא יכול היה לסרב, והרבי הבין לרוחו.
ואז הרהיב עוז ושאל את הרבי: "אינני מבין, הלא הרבי היה עייף מאוד ואמר שהוא רוצה לנוח, אם כן מדוע באמת לא נח?"
השיב לו הרבי: "וכי אמרתי שאני רוצה לנוח?! אמרתי רק שאני עייף ויגע"…
(נעם שיח)