הרב ישראל ליוש
"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'…" (ויקרא ה', כ"א)
איתא בגמ' (בבא בתרא דף פ"ח ע"ב): "א"ר לוי קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה [דכתיב 'נפש כי תחטא ומעלה מעל בה"], וזה הקדים מעילה לחטא [דכתיב 'נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה']".
הסברא הפשוטה היא, שגזל גבוה חמור יותר מגזל הדיוט, שאז האדם מעיז פניו כלפי הקב"ה. אך ר' לוי לומד מפסוקי התורה, שאדרבה גזל הדיוט קשה יותר, והדברים צריכים ביאור!
ביאר המהר"ל, שגזל מהותו הוצאת ממון מרשות הנגזל לרשות הגזלן, והרי ממון בכל מקום שהוא נמצא הוא ברשותו של הקב"ה, לכן גזל גבוה, בהוצאתו מרשות גבוה, לא ייחשב גזל, אלא אם הוא נהנה מהממון הגזול, כי לעולם א"א להוציאו מרשותו של הקב"ה. ואילו בממון הדיוט – תיכף כאשר יוציאו מרשות הנגזל, כבר הוא גוזל אותו, אפילו לפני שהוא נהנה מהממון הגזול.
העוסקים בממון והנושאים ונותנים עם חבריהם בעניינים כספיים, יוכלו בנקל, בלא שימת לב, לעבור באיסורי גזל, כי כפי שנאמר בגזל הדיוט, אך ביציאת ממון מועט מרשות החבר, כבר עוברים באיסור גזל, וזו הסיבה שגדולי הדורות הקפידו על ממון זולתם בהקפדה יתירה כפי שיסופר בסיפורים הבאים.
•••
כאשר עלה מרן החזון איש זצ"ל לארץ ישראל, ביקש מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל ממרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שימצא נדיב שיחזיק בממונו את החזון איש. הגר"י אברמסקי מצא נדיב שהסכים בחפץ לב לשלוח מידי חודש בחודשו סכום הגון שיספיק למחייתו של החזון איש.
לאחר שלושה חודשים, הגיע הנדיב לארץ ישראל, הוא נכנס אל החזון איש והציג את עצמו בפניו.
אמר לו החזון איש: "הנה הכסף מונח כאן, לא השתמשתי בו כלל". ואז שאל החזו"א את הנדיב אם מסכים הוא, שידפיס בכסף זה את ספרי ה'חזון איש'.
הנדיב, שכפי הנראה לא העריך את גודל הזכות של הדפסת הספרים החשובים, הראה פנים כאילו אינו מרוצה כל כך מן ההצעה. החזון איש הבחין בכך, ומיד החזיר לו את כל הכסף.
או אז תפס הנדיב את טעותו, והפציר בחזון איש שיקח ממנו את הכסף בחזרה ויעשה בו כטוב בעיניו, אף להדפסת הספרים. אך כל שכנועיו עלו בתוהו, החזון עמד בסירובו לקבל את הכסף מידי הנדיב.
בצר לו פנה הנדיב אל רבי יחזקאל אברמסקי ושאל אותו: "איך אוכל בכל אופן לשכנע את החזון איש לקבל את הכסף?"
ענה לו רבי יחזקאל: "כשטיפש זורק אבן לתוך בור, לא יוכלו כל החכמים להוציאה".
•••
מסופר על רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, שפעם לאחר השיעור, ביקש מתלמידו גפרור. התלמיד נתן לרבי שמואל את קופסת הגפרורים והלך.
הגפרור הראשון שהצית רבי שמואל – כבה מיד, מבלי שהספיק להשתמש בו. חשש רבי שמואל שמא הבחור נתן לו רשות להשתמש רק בגפרור אחד, וביקש שיחפשו את בעל הגפרורים ויבקשו ממנו רשות להשתמש בגפרור נוסף.
•••
הפתעה רבה ציפתה לסוחרים שבאו ליריד, שהתקיים בסמיכות לעיר ברדיטשב. תוך כדי שהיו נושאים ונותנים בענייני מסחר, ודנים בדרכים להגביר את המכירות, ראו את הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשב מגיע אל היריד.
לפלא היה הדבר בעיניהם, מה לו לרבי לוי יצחק וליריד, הרי זהו מקום מסחר בלבד, וענייני מסחר רחוקים ממנו כמטחווי קשת?!
כאשר קרב אליהם רבי לוי יצחק, שמעו אותו ממלמל לעצמו שוב ושוב: "אוי ואבוי, הסוחרים שכחו!" "מה שכחנו?" שאלו אותו הסוחרים בדאגה. ענה להם רבי לוי יצחק: "אתם דנים בכובד ראש בענייני המסחר, כיצד לנהוג באופן המועיל ביותר לריבוי הרווחים, אך שכחתם לדון בדבר הזהירות שיש לנהוג בשעת המסחר, כדי שחלילה וחס לא תכשלו בעוון החמור של גזל ואונאה!"