כי תעשה הטוב הישר בעיני ד' אלוקיך יב, כח
בילדותי זכיתי לבקר כמה פעמים אצל הגה"ק מסאטמאר זי"ע. אבי מורי ז"ל היה לוקח אותי עמו להיות במחיצת הקודש בהושענא רבה ובמעמד הדלקת נרות חנוכה. את המעמד בהושענא רבה לא שייך לתאר על גליון, כי היה זה מעמד עילאי באופן נעלה ומיוחד ביותר, דלה העט מלהביע… ומעמד הדלקת נרות חנוכה גם זה היה מעמד מיוחד במינו. גם בבחרותי נסעתי אליו לימי החנוכה, ומיד כשהיו נכנסים להבית המדרש היו מרגישים אווירה עילאית ומרוממת ביותר, פני הרבי הבהיקו באור זך ומיוחד. אני זוכר היטב את הברכה על הדלקת נרות חנוכה שנאמרה באש להבה הבוקעת רקיעים.
***
בעת שהותי בשבת קודש אצל מחותני כ"ק גאב"ד בראד שליט"א, ואביו הגה"צ ראש הכולל בראד שליט"א סיפר שהיה פעם עם מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע באסיפה אחת ודנו שם בחולשת הדורות בענייני כשרות, ואחד הנוכחים התבטא על עצמו שהוא עושה כל הדברים לבד בבית ואינו אוכל משום כשרות. שאלו הרבי "האם יין אתה גם עושה לבד?", אמר לו הלה: "האמת הוא, שבכלל לא חשבתי מכך לעשות גם יין בעצמי", אמר לו הרבי "בוודאי לא חשבתם על זה! – כי כל הדברים היא עושה, ויין אתה צריך לעשות…
***
סיפר לי הרה"צ רבי חיים אלעזר קליין שליט"א, מגדולי המשפיעים בעיר התורה לייקווד, שבימי בחרותו למד בארץ־ישראל, וכשחזר לאמריקה והתחילו להציע לו שידוכים נכנס אל הגה"ק מסאטמאר זי"ע עם קוויטל וכתב שם "לזיווג הגון ולהכנסת אורחים" – כשכוונתו שיהיה ביתו פתוח לאורחים. קרא הרבי את הקוויטל ובירכו שיזכה לזיווג הגון ויזכה לקיים מצוות הכנסת אורחים.
מספר רבי חיים אלעזר, שאחר־כך חזר לביתו בבורו פארק ונכנס ללמוד באיזה בית מדרש, וראה שם משולח אחד שהלך לקבץ צדקה כשהוא מתאונן בצער בפני אחד המתפללים שהוא מסתובב כל היום ועדיין לא אכל מאומה כל אותו היום. כששמע רבי חיים אלעזר את דבריו, ניגש אליו ואמר לו שהוא מזמין אותו לביתו לאכול. שאל אותו המשולח "מה יש לך לאכול?", אמר לו רבי חיים אלעזר: "מה אתה רוצה לאכול?", אמר לו המשולח שהוא אינו רוצה בשר – רק דג טחון [געמאלענע פיש]. אמר לו רבי חיים אלעזר, שבדיוק היום השתתפה אמו בסעודת ברית מילה והביאה לביתה דג טחון. אמר לו המשולח: "אולי אפשר להטריח אותך להביא את האוכל כאן לבית המדרש", ומיד הלך רבי חיים אלעזר והביא לו את האוכל והלה אכל ושבע והודה לו מאוד על מה שטרח למענו.
אמר רבי חיים אלעזר בהתרגשות: "היה זה פחות משעה לאחר שבירכני הרבי זי"ע, ומיד ראיתי איך שהברכה מתחילה להתקיים, שכן מיד קיימתי מצוות הכנסת אורחים – ותקופה קצרה אחר־כך זכיתי גם לזיווג הגון…".
***
פעם אחת נכנס אחד לבית מדרשו של הגה"ק מסאטמאר זי"ע, וניגש לעבר העמוד להמתין עד לתחילת התפילה כי הוא היה חיוב ורצה לעבור לפני התיבה ולהתפלל. לאחר כמה דקות שכבר עמד שם ניגש אליו יהודי אחר ואמר לו שהוא רוצה להתפלל כי הוא חיוב. אמר לו הראשון: "אני גם חיוב ואני כבר עומד כאן כמה דקות לפניך". ושאלו השני: "על מי אתה חיוב", אמר לו שהוא מתפלל לע"נ חמיו שהיום הוא היארצייט, אמר לו השני: "היום הוא היארצייט של אבי ז"ל, וזה חיוב אמיתי, והוא קודם לחיוב שלך שזה רק על חמיך, ועל כן אני רוצה להתפלל". אך הראשון טען: "אני הייתי לפניך – לך אתה וחפש מנין אחר", והשני טען בתוקף שהוא רוצה להתפלל עם המניין של הרבי, וכך החלו השניים להתווכח אחד עם השני עד שהגיעו לידי ריב ומצה כפשוטו.
בתוך כך שהם מתווכחים אחד עם השני, נכנס הרבי זי"ע לביהמ"ד וראה מה שראה… ניגש אפוא הרבי לשני הנצים ושאל אותם על מה הם רָבִים אחד עם השני, ואז שטחו השניים לפניו – כל אחד את טענותיו – למה הוא צריך להתפלל לפני התיבה. אמר להם הרבי: "הן אביך והן חמיך שניהם כבר נפטרו מן העולם ולהם אין עצה – כבר אין יכולים לעשות עמהם כלום! – אבל לשמור את ה'שלום בית' בביתכם על זה יש עצה – ואם הראשון יבוא הביתה, אז תיכף תשאל אותו אשתו "האם התפללת היום לפני התיבה לע"נ אבי? – במנין של הרבי?"… – ובכן יתפלל נא הראשון לעילוי נשמת חמיו, והכל על מקומו יבוא בשלום…
***
כשהחלו לארגן את האוטובוסים במנהטן שאלו את מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע אם להתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה כ'ותיקין' בטרם שנוסעים עם האוטובוסים למחוז חפצם, או שמא יותר טוב שיתפללו על האוטובוס באמצע הדרך. השואלים היו בטוחים שהגה"ק מסאטמאר יורה להם שלא לישון כל כך הרבה אלא ישכימו קום ויתפללו ורק אחר־כך ייצאו לדרכם, אך לפליאתם הורה להם הרבי שייצאו לדרכם ואז יתפללו על האוטובוס. וכשראה אותות תימה ופליאה על פניהם, אמר להם "מוטב שבעת הנסיעה תחשבו מהתפילה מאשר שבאמצע התפילה תחשבו מהנסיעה"…
***
סיפר לי ידיד אחד, שלפני שנים ערך אחד מקרוביו שמחת חתונה לאחד מבניו וכיבד את הגה"ק מסאטמאר זי"ע בסידור קידושין. אמנם לבעבור שהרבי היה בבחינה של 'למעלה מן הזמן', והלה רצה לערוך את החופה בזמן ולא לעכב את המוזמנים, לכן ניגש למשב"ק של הרבי ואמר לו, שאם הוא מסדר שהרבי יופיע בהדרתו בזמן הנקוב של החופה, הרי הוא נותן לו מאה דולר, והלה הסכים.
והנה ביום החתונה אמר הגבאי לרבי שאולי מזדרזים היום להגיע לחופה בזמן – שכן בימים ההם היה מאה דולר סכום יפה… אמר לו הרבי "בעז"ה אעשה כל אשר בידי להופיע בזמן, אמנם החופה תתקיים בין כך רק בשעה שנקבע לכך בשמים"…
למעשה, הופיע הרבי בהדרתו בזמן הנקוב לעריכת החתונה, אמנם ממש קודם החופה הבחינו שיש טעות בתוך הכתובה וצריכים לכתוב כתובה אחרת, והיות שהחופה התקיימה במקום שהיה רחוק מיישוב יהודי, לכן לא היתה ברירה אחרת, מלבד שאחד ייסע לוויליאמסבורג ולהביא כתובה אחרת, ובינתיים התעכבו זמן רב, ורק כשחזר השליח ערכו את החופה! נמצא שהלה קיבל את המאה דולר שהובטח לו לפי שהרבי כן הגיע בזמן; ברם, החופה התקיימה בדיוק בשעה שנקבע מן השמים, וכמו שאמר הרבי…
***
בספר 'חינוך ישראל' (פתיחה) כתב, שפעם ביקש אחד מאת הגה"ק מסאטמאר זי"ע שיברך אותו שהוא יצליח עם חינוך בניו. אמר לו הרבי "להצליח בחינוך צריכים לקום באשמורת הבוקר ולהוזיל דמעות על ספר תהילים בתפילה לקדוש־ברוך־הוא על כך".
בהזדמנות אחרת אמר הגה"ק מסאטמאר זי"ע: "שגור בפי העולם כי בנים אין יכולים לבחור, רק את מה שהקדוש ברוך הוא הזמין לו; לעומת זאת, חתנים טובים יכול כל אחד לבחור לעצמו… אך אני אומר להיפך – חתנים אי אפשר לבחור, שכן בהכרח ייטול מה שהוכרז מ' יום לפני יצירת הוולד בת פלוני לפלוני, אבל בנים טובים יכולים לבחור על־ידי שיוריד דמעות לבקש מהקדוש־ברוך־הוא בנים טובים.
***
פעם אמר הגה"ק מסאטמאר זי"ע: אם יהודי אינו מאמין שפרנסה הוא מן השמים הוא אפיקורס אך אם הוא אינו מאמין ששידוכים הם מן השמים הרי הוא שוטה…
(מתוך נועם שיח – מכון אפריון לשלמה)