הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א
"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (בראשית כ"ד, ד')
ט"ז שנים חלפו עברו להן מאז אותו יום מר ונמהר, בו נחשכו המאורות וכבה הנר המערבי, ורבן של כל בני הגולה, ראש גולת אריאל, מוסר התורה בדורנו, מרן רבינו הגדול ראש הישיבה זצוקללה"ה, הסתלק מעימנו. והנה מלבד החסרון והחלל העצום שנפער בגודל החזקת העולם ע"י רבינו, והשפעת חסד ה' על יראיו בזכותא דרבינו זי"ע, בחינת "ונשאתי לכל המקום בעבורם". מלבד החסרון העצום ב"גברא דמסתפינא מיניה", אשר זכה להנהיג את הדור כולו ולישא את תלאותיו, נבכי שביליו והשקפות אורחותיו כנשוא האומן את היונק (וכמליצת מו"ר בעל "משאת המלך" הגרש"מ דיסקין זצ"ל על מרן רבינו הגדול זי"ע, שמלבד ברכת "אשר חלק מחכמתו ליראיו", גם יש לברך עליו ברכת "שכוחו וגבורתו מלא עולם"…).
מלבד אובדן עמוד התורה והנחלתה, עמוד העבודה והתפילה, היראה ורוממות הדעת, ההשקפה הטהורה ומסירת התורה בטהרתה. מלבד אובדן וחסרון עמוד המידות הטובות, החסד המופלא וההטבה, שקרנה מהודו וממעשיו הטובים, כאשר נודע לכל, זה עידן ועידנים. מלבד כל זאת חסרנו את ההדרכה המפורטת, הברורה והזכה, המנופה בי"ג נפות, בה הדריך רבנו זצ"ל את אלפי תלמידיו ומשחרי פניו, בכל דבר וענין. שילוב של גדול שבגדולים, שהשכינה הקדושה והתורה הקדושה מדברים מתוך גרונו, יחד עם חכמתו ופיקחותו הגדולה, מעורבותו הרבה והעמקתו בכל פרט מנושאי השאלה שהוגשה לפניו, לצד תבונתו ועומק ראייתו הרחבה, שכל כולה הייתה דעת התוה"ק בטהרתה, הביאו אלפי אלפי יהודים, זקנים עם נערים, תלמידי חכמים ומרביצי תורה לצד בני ישיבות צעירים ובנות סמינרים, לשטוח בפני רבנו זצוק"ל את תהיותיהם וספיקותיהם תמידין כסדרן, וכולם חשו אצל מרן זי"ע בקיום דברי חז"ל במדרש תהילים (שוח"ט א', י"ט): "וכל אשר יעשה יצליח- שהכל צריכין לעצתו, כגון ר' אלעזר בן ערך שהוא היה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות, אמרו לו נביא אתה, אמר להן לא נביא אנכי, ולא בן נביא, אלא כך מקובלני מרבותי, שכל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים".
מלבד רוממות תורתו ואישיותו הכבירה, היה רבנו זצ"ל אדם שידע אל נכון בנבכי החיים ובחכמת הנפש, ירד אל הפרטים הקטנים-לכאורה והבין את התמונה הכוללת, בשכל ישר ובפיקחות גדולה. מורי ורבי הגרש"מ דיסקין זצ"ל המשיל לי בדבר משל, ומעשה ביהודי ששאל רב תלמיד חכם ולהבדיל ראביי רפורמי: "האם מותר לנסוע במיצ'ובישי בשבת". שאל אותו הרב הת"ח: "מהו מיצובישי?"… ושאלו הראביי הרפורמי: "מהי שבת"…
והנמשל ברור הוא, שרבנו זצוק"ל היה מחד רב גוברין וגדול דורנו בתורה ובעבודה, גבוה מעל גבוה, ומאידך גם היה בקי בנפשות הפונים, בשיחם ובשיגם ובהבנת נפשם, וע"כ ידע אל נכון להורות דעה ותבונה ולהביע את דעתו בשאלות ובתהיות שהעלו לפניו.
על עומק תבונתו של רבנו זצ"ל והיכנסו לעובי הקורה לפרטי פרטים, סופרו אין ספור סיפורי מופת והוד. שמעתי מקרוב לבעל המעשה סיפור מופלא ביותר, וכך הווה עובדה:
בסמינר "אור החיים" בב"ב היו בנות רבות יתומות מאב או מאם, ממשפחות הרוסות וכדו', ומרן זצ"ל דאג להן לשידוכים וייעץ להן בקביעות בעניינים אלו (כאשר מרן הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל היה מלמד אותן את ההלכות הנחוצות לקיום בית יהודי). למרן זצ"ל היתה קביעות על כך, ובימי ערש"ק היה יושב עם הבנות בחדרו ומייעץ להן בעניני שידוכין. מאחר שמרן זצ"ל חשש לאיסור יחוד, ומנגד לא רצה לפגוע בפרטיותן של הבנות מ"אור החיים", ולכן הן ישבו בחדר פנימה ומרן זצ"ל ישב בפתח החדר, כשהדלת היתה פתוחה. ובאה בת אחת וסיפרה שנפגשה עם בחור מופלג ביותר בתורה וביר"ש, והבירורים העלו שמדובר בבחור מושלם במעלות רבות, ואולם הבחור ישב בפגישות אוחז בידו ספר תורני ומידי פעם, בעיצומן של הפגישות, עיין מעט בספר, והדבר נראה לה מוזר, וע"כ רוצה היא לשמוע את חוות דעתו של רבינו. חקר אותה מרן זצ"ל לפרטי פרטים, ולאחר מכן שאלה כיצד הבחור אחז בספר והבת תיארה לו את אופן אחיזת הספר.
הרהר מרן הרב שך זצ"ל ואמר: "כנראה לבחור ישנם פגמים בידו או באצבעותיו, ולכן, כדי להסתיר את מומו, אוחז הוא בספר. ובכדי שלא תתמהי מדוע אוחז הוא בספר בפגישות, מעין הוא מידי פעם בספר"… ואכן, כך היה, ולבחור היו חסרות ב' אצבעות, כפי שחזה רבנו זצ"ל ברוב פיקחותו ותושייתו. ולבסוף התארסו הם בשעטו"מ והזיווג עלה יפה בס"ד.
והנה בהיות רבינו זצוק"ל ראש ישיבה ומרביץ תורה במשך עשרות רבות בשנים, מלבד היותו אביהם ונפשם של כל בני הישיבות בכל מקומות מושבותיהם, התקבצו ובאו לפניו אין ספור בני ישיבה שביקשו לשאול ולקבל הדרכה בענייני פרק "האיש מקדש", כאשר עמדו לפני או בעיצומם של העיסוקים בעניין זה. וידוע שרבינו זצ"ל נכנס לעובי הקורה, ובמקרים רבים ברר בעצמו בעבור המשודכים האם המשודכת ובני משפחתה מתאימים לו. לא חס על זמנו היקר, בהטריחו את עצמו להתקשר ולתהות על קנקן המשודכים ומשפחתם, ולסייע בזה בכל עוז לאלו שנצרכו לכך. רבים סיפרו לי כיצד ישבו במעונו שעות רבות לדון על ההצעות שהעלו בפניהם, ורבינו זצ"ל, למרות מסירת השיעורים וסדריו הרבים בעומק השמעתתא, הקדיש לכל פונה את כל כולו. מרבים שמעתי כיצד רבינו זצ"ל טרח, ובירר בעבורם בעצמו על המשודך או המשודכת ולא חס על זמנו היקר, בצורה מעוררת השתאות.
סיפר לי ידידי הרה"ג ר' ישראל מאיר פלמן, שבן ישיבה מישיבת סלבודקא התארס עם בת ישראל מאחד מיישובי הצפון, וכעבור זמן הוציאו בפני הורי הכלה את דיבת הבחור רעה, והם ביטלו את קשרי השידוכין. הבחור הצטער מאד ופנה לידידו הגרב"צ פלמן שליט"א, שהתגורר בשכנותו בתל אביב, שינסה להשיב את השידוך על כנו. נכנס הגרב"צ פלמן אל מרן זצ"ל ושח לו את פרטי המעשה. מיד קם מרן זצ"ל ממקומו ואמר לרבי בן ציון: "אנחנו נוסעים לצפון, לדבר עם הורי הכלה"…
נסעו הם משך שעות ארוכות, במספר אוטובוסים, ובדרך ביקש מרן זי"ע מהרב"צ פלמן לספר לו על מעלות הבחור, תורתו והתמדתו. כשהגיעו לבית הורי הכלה דפק מרן זצ"ל על הדלת, הציג את עצמו ואמר בשמחה גדולה להורי הכלה: "שמעתי שהשתדכתם עם הבחור פלוני מישיבת סלבודקא, ומאחר שעברתי במקום ראיתי חובה לעצמי לעלות אליכם, ולספר לכם את שבחו של חתנכם". ומרן זצ"ל פתח בדברי שבח וקילוסין לחתן, בתארו את כל מעלותיו, אותן שמע בדרכו מהגרב"צ פלמן שליט"א. התפעמו ההורים מדברי השבח של רבנו מדברנא דאומתיה זצוק"ל ומיד השיבו את השידוך אל כנו.
ומוסיף הרי"מ פלמן שליט"א ומספר: "מרן זצ"ל הגיע להשתתף בחתונת הבחור, שם פגשו מרן הגאב"ד דפוניבז' זצ"ל, שתהה מדוע רבנו זצ"ל מגיע לחתונה של בחור מסלבודקא? השיב לו מרן זצ"ל ובת צחוק נסוכה על פניו: 'אני השדכן!'"…
יש להדגיש כי מטבע הדברים, הורה רבנו זצ"ל את הוראותיו בעניינים אלו הכל לפני העניין, השואל והשאלה. ובמקרים רבים אין למדין הלכה מפי מעשה, ויש לשקול כל ענין ומקרה לגופו, מבלי להקיש בהיקש ובגזירה שווה מהוראה להוראה. ואולם בין רבבות תלמידיו ותלמידי תלמידיו של מרן רה"י זצוק"ל, נודעו הרבה הוראות מפורטות ודרכי הנהגה, שהורה והנהיג בענייני שידוכין, אשר ניכר מהן שכך היתה דעתו באופן כללי, הן בהוראה והן בהלכה ובהנהגה, והננו להביא בזאת מעט ממיימי הדעת וההוראות בעניינים אלו, אשר יצאו מפי כהן גדול מרן זצוק"ל.
גיל הנישואין
רבנו זצוק"ל אמר למנהלה הרוחני של ישיבת "כנסת חזקיהו", הגה"צ רבי דב יפה שליט"א, שמרן המשגיח רבי יחזקאל לעוונשטין זצ"ל סבר שיש להינשא לאחר גיל 24, ואילו מרן זצ"ל אמר שניתן להקדים בימינו בשנתיים את גיל הנישואין ולהנשא בגיל 22, וכשהבחור אינו מונח דיו בלימוד התורה ואינו שקוע ראשו ורובו בעמלה ובחכמתה, אף ניתן להינשא בגיל 21, אך לפני גיל 21, בשום פנים ואופן אין לאפשר לבן ישיבה להינשא, מפני שפחות מגיל זה אין הבחור יכול לנהל בית כהלכה.
וידועה היתה דעתו הנחרצת בדבר זה, בהצביעו על בני הישיבות הקדושות דליטא קודם השואה הנוראה, שנישאו בגילאים מאוחרים יותר, ועסקו בתורה בלא עול ריחיים על צווארם, ולאחר מכן הקימו בתים מבורכים לה' ולתורתו. ומרן זצוק"ל השפיע מידי פעם על הורים לתלמידים, שרצו שבנם ינשא בגיל צעיר-יחסית, ומרן זצוק"ל דיבר עימם בנועם שיחו ושכנעם שעלייתו בתורה של בנם, קודמת כעת לכל דבר וענין, ובס"ד יבנה הוא את ביתו לתפארה בעוד שנה, שנתיים או שלש.
סיפר לי ידידי הרה"ג רבי יעקב פינדרוס על א' מקרובותיו שעבדה בנתניה ודיברו בה נכבדות, והציעו שיגורו בב"ב, והבחורה תיסע למקום עבודתה בנתניה. הבחור חשש מהנסיעות, ובחוה"מ פסח נכנסו הורי הבחור כדרכם תמיד להקביל במועד את פני מרן זצ"ל. וסיפר אבי הבחור למרן זצ"ל שהציעו להם הצעה. וקודם שהציע את ספקו, שאל אותו מרן זצ"ל לגילו של הבחור, והשיבו לו שהוא בן עשרים וחצי. הורה להם רבנו זצ"ל שימתין עוד שנה. אמרו לו: "אבל ישנה הצעה מיוחדת". אמר להם מרן זצ"ל: "עוד שנה תהיה לו הצעה טובה יותר!".
חלפה שנה ובמוצאי פסח הדיחה האמא את כלי הפסח ובעלה אומר לה: "הרב שך אמר שהשנה תהיה הצעה יותר טובה, אך כעת חלפה לה שנה וכרגע אין הצעה כלשהי על הפרק". תוך כדי הדברים הטלפון צלצל ועל הקו עמדה שדכנית שהציעה הצעה מצויינת, וכעבור שבועיים הבחור בא בברית האירוסין…
ואולם יש לציין שממו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שמעתי שלמרות שכך היתה דעתו הכללית של רבינו זצ"ל, מ"מ כאשר הוצעה לבחור הצעה מיוחדת במינה, הורה מרן זצ"ל שניתן להקדים את גיל השידוכין, והגר"ח שליט"א העיד שהכיר מעשים כאלו בעצמו, והכל לפי הענין.
המעלות הנצרכות בשידוך
מרן זצוק"ל הדגיש פעמים רבות שלמשודכת צריך שיהיו מידות טובות, יראת שמים ופשטות, ושתגיע מבית שיש בו אהבת תורה. והיו מקרים בהם הורה רבינו זצוק"ל גם להעדיף יופי חיצוני, אשר גם הוא מעלה נכבדה לשלימות הבית וקדושתו.
ושמעתי מהגרא"צ טויב שליט"א, שלמרן היתה משנה סדורה בענין. הוא אמר כך: "כשרון הוא מעלה, ויחוס הוא מעלה. אך עם מעלות אלו לא מתחתנים. רק עם מידות מתחתנים!".
וסיפר הגרא"צ טויב שליט"א על אחד שהתייעץ עם מרן זצ"ל, שבני משפחתו דחקו בו לקחת בדווקא כלה שאינה מוכשרת, משום שמנסיונם המשפחתי הכשרון הוא חסרון, והוא גורם לבעיות בשלום בית.
השיב לו מרן זצ"ל: "אינני מבין אותם. הרי ממ"נ, אם המדוברת היא בעלת מידות טובות, אם כן כשרון אינו חסרון. ואם אינה בעלת מידות טובות, אזי בוודאי שהעובדה שאינה מוכשרת, היא אינה מעלה"…
ובדבר כשרונותיה של המדוברת, הגיעו קמיה מרן זצ"ל בחורים שהציעו להם הצעות, שהמדוברת אינה מוכשרת באופן מיוחד אלא בצורה בינונית, ומרן זצ"ל ענה בנחרצות שאין צורך שלאשה יהיו כשרונות מיוחדים במינם, שהרי "האשה אינה חברותא שלך"… והוסיף שאין שום קשר בין כשרונות ההורים לכשרונות הצאצאים, וההורים אינם משפיעים בכשרונותים על ילדיהם, אלא ביראת השמים ובאהבת התורה שלהם. "הורים יראי שמים יזכו לבנים יראי שמים וגם מוכשרים, שיעסקו בתורה ובשקידה, ואילו הורים שאינם יראי שמים לא יזכו לכך, אפילו הם עצמם בעלי כשרונות מופלגים", אמר מרן זצוק"ל (כמובא בספר "אורחות הישיבה" עמוד ת"ט).
ואמנם מעיד אחד ממרביצי התורה שליט"א שלמרות שמרן האבי עזרי זצ"ל, לא החשיב במשך שנים רבות את ההדגש על כשרונותיה של המדוברת, מ"מ בשנים מאוחרות יותר אמר מרן זצ"ל שבמשך הזמן נוכח לדעת, שלעיתים ישנה חשיבות לא מועטה לכשרונותיה של האשה, ושצריך לשים דגש גם על כשרונות.