הרב ישראל ליוש
"וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" (בראשית מ"ז, כ"ט)
חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול (רש"י)
שאלו המפרשים, הרי יוסף קיבל תמורה על מעשה החסד שעשה עם אביו, שהרי על הפסוק 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך', מבאר רש"י שלפי שהוא טרח בקבורתו, הבטיח לו נחלה בשכם להיקבר שם. וכאשר עם ישראל התעסק בביזת הים, משה רבינו טרח בהעלאת עצמות יוסף. וא"כ מדוע נקרא זה חסד של אמת?
ועוד שאלו, הרי מצאנו שאליעזר ביקש מלבן ובתואל שיעשו 'חסד ואמת' עם אדונו, ויתנו לו את רבקה, ושם הרי לא היה זה חסד עם המתים, א"כ מדוע קרא לזה 'חסד ואמת'?
וביארו מפרשי רש"י, שאכן מה שביאר רש"י ש'חסד ואמת' הוא חסד שעושים עם המתים, אין כוונתו דוקא לחסד שעושים עם המתים, אלא כל חסד שאין עושהו מצפה לתשלום עבור מעשיו, נקרא 'חסד ואמת'.
בשעה שביקש יעקב מיוסף שלא לקבור אותו במצרים, עדיין לא הבטיח לו נחלה בשכם, וא"כ לא ציפה שאביו ישיב לו כגמולו אחר מותו, לכן אע"פ שבאמת תוגמל ע"כ, נקרא זה 'חסד של אמת'.
ואם כן, נבין גם את בקשת אליעזר מלבן ובתואל שיתנו לו את רבקה ולא יצפו לתשלום. לא ממנו, כי לא הביא להם מתנות, וגם לא מאברהם, כי הרי הוא רחוק מהם ולא יפגוש אותם להשיב להם כגמולם.
אפשר לפרש את הביטוי 'חסד ואמת' בדרך נוספת עפ"י דברי ה'אור החיים' הק' שכתב שיעקב ביקש מיוסף שתי בקשות, האחת, שלא יקבור אותו במצרים, וישתדל להוציא אותו מעיר הגילולים. והבקשה השניה, שיעלה הוא עצמו ויקבור אותו בארץ כנען בקבורת אבותיו.
הגר"א במשלי (ג', ג') מבאר ש'חסד' הוא מה שאין האדם מחויב לעשות לחבירו. ו'אמת' הוא המשלם גמול לחבירו או לקרובו מפני שעשה לו כן, והדין נותן שיתן לו.
אם כן יש לומר שמה שביקש ממנו שישתדל להוציא אותו מארץ מצרים הוא 'אמת', כי יעקב סבר שזאת מחויב יוסף לעשות עמו, שהרי הוא הוריד אותו למצרים, כפי שביקש מאחיו 'והורדתם את אבי הנה'. אבל מה שביקש ממנו שיעלה עמו מארץ מצרים אל קבורת אבותיו בארץ כנען, זהו 'חסד', כי זאת איננו מחויב לעשות עמו.
ובאמת כתב האור החיים שאת השכר 'שכם אחד', נתן לו יעקב על הבקשה השניה, שלא הגיע לו מן ה'אמת' אלא מן ה'חסד'.
***
בספר 'האיש על החומה' מסופר סיפור נפלא שסיפר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל על 'חסד של אמת' שעשתה אשה עם המתים, ובסופו של דבר תוגמלה על כך, בלא שציפתה לכך בשעת עשיית החסד.
במשך שנים רבות נהגה אשה מכובדת בעלת עסק מבוסס לתרום צדקה לישיבה, כדי שיגידו קדיש לעילוי נשמות גלמודות שאין מי שיגיד עליהן קדיש.
לימים הלך לבית עולמו בעלה של אותה אשה צדיקה, והדבר פגע קשות בעסק שניהלו. מצבה הכספי של האשה ומשפחתה הלך והחמיר, ומלבד הקושי בכלכלת ביתה יום יום, גם עול נישואי שתי בנותיה שכבר הגיעו לפרקן, רבץ על ליבה בכבדות.
את כל זה סבלה האשה בדומיה, והשלימה עם גורלה באומץ רב. אך דבר אחד הכביד עליה מאוד, שאין לה כסף לתרום לישיבה כדי שימשיכו באמירת הקדיש עבור אותן נשמות אומללות. בצר לה, פנתה להנהלת הישיבה וביקשה מהם שימשיכו באמירת הקדיש גם בלא התמורה שנהגה לתת להם, ובעזהי"ת – הבטיחה – כאשר יתהפך הגלגל ופרנסתה תהיה מצויה, תחזור לתמוך בישיבה.
ראשי הישיבה הבינו למר ליבה, התרגשו מאוד מצדקותה שדבר לא חסר לה מלבד טובת אותן נשמות, והבטיחו לה כי ימשיכו באמירת הקדיש כפי שנהגו עד עתה.
שמחה וצוהלת יצאה ממשרדי הישיבה, רוגע ושלוה מילאו את ליבה, כאילו הושלם כל מחסורה, כשהבטיחו לו שיאמרו קדיש עבור הגלמודים. מצבה הכספי הקשה, ושתי בנותיה המתבגרות כלל לא הדאיגו אותה, בזאת שמה בטחונה בקב"ה, אבי יתומים ודיין אלמנות, שיראה בעניין וירחם עליהן.
והנה בדרכה לביתה, בא מולה יהודי ישיש, הדור פנים, זקן צח כשלג יורד על פי מידותיו. הוא קרב אליה ובירכה לשלום. היא הופתעה מקבלת הפנים לה היא זוכה מאדם שהיא כלל לא מכירה. הזקן התעניין במצבה ובמצב משפחתה. האשה נאנחה ושטחה בפניו את מצבה הכספי הקשה, היא סיפרה לו שבעבר מצבם הכספי היה טוב מאוד, ומאז שבעלה נפטר היא מתקשה לכלכל את ביתה, ומלבד כל זאת אין לה כדי הצרכים המינימליים עבור נישואי שתי בנותיה המתבגרות.
'מה סכום הכסף הנדרש להוצאות נישואיהן?' – התעניין האיש הדור הפנים. 'מדוע כבודו שואל?' – השיבה האשה בשאלה, ומיד נקבה בסכום המשוער.
הזקן הוציא מכיסו המחאה לבנק המקומי, ורשם עליו את הסכום שנקבה. לפני שחתם עליו את חתימתו, ביקש שתקרא לשני בחורים מהישיבה, כדי שיהיו נוכחים כשחותם על ההמחאה, ויוכלו להעיד שאכן חתם עליה. לאחר שחתם בפניהם על ההמחאה, ביקש מהם פיסת ניר וחתם גם עליה את חתימתו, כדי שתהיה גם ברשותם דוגמא מחתימתו.
שני העדים – סיפר רבי יוסף חיים – היו, אני וחבירי הגאון רבי יהודה גרינוולד בעל שו"ת 'זכרון יהודה'.
הזקן מסר לאשה את ההמחאה וביקש ממנה כי כבר מחר בבוקר תלך אל סניף הבנק המקומי ותפדה את הכסף. הענין היה נראה לאשה תמוה, מה לו לאדם זר שכלל אינו מכירה, להפגין כלפיה נדיבות לב כה גדולה, ולתת לה סכום כסף כה גדול. אבל למרות תמיהתה, מיהרה השכם בבוקר אל סניף הבנק וניסתה את מזלה.
כשבחן פקיד הבנק את ההמחאה, השתומם. הוא הביט אנה ואנה בהמחאה ובאשה, ופניו הביעו תמהון גדול. הוא ביקש ממנה להמתין, ונכנס אל מנהל הבנק. כשראה המנהל את ההמחאה, צנח מכיסאו והתעלף….
מהומה רבתית קמה בבנק, הפקידים שראו את המתרחש, הכניסו מיד את האשה לחדר צדדי, בחשד כי מעשה מרמה מונח מאחורי ההמחאה הזו.
לאחר כמה רגעים שבה ההכרה אל מנהל הבנק, וביקש לפגוש את האשה שהציגה את ההמחאה. 'מתי קיבלת את ההמחאה הזו?' – שאל אותה המנהל. 'אתמול' – היא ענתה, והוסיפה – 'יהודי הדור פנים מסר לי אותה, ואפילו חתם עליה בפני שני עדים'.
'התוכלי לזהות בתמונה את האיש שמסר לך את ההמחאה? – שאל אותה המנהל. 'בוודאי' – היא ענתה – 'וגם שני העדים יוכלו לזהות אותו' – הוסיפה.
המנהל הציג בפניה תמונה של אביו, ושאל אותה האם זהו האיש? 'כן, זהו האיש' – ענתה האישה בהחלטיות. מיד ציווה המנהל לפרוע לה את ההמחאה.
לאחר שהלכה, הסביר להם המנהל את כל מה שארע. האיש שמסר לה את ההמחאה הוא אבי שהלך לעולמו לפני עשר שנים. בלילה הקודם הוא הופיע לי בחלום, ואמר לי כך: 'דע לך שמאז שסרת מדרך הישר, התחתנת עם גויה, והפסקת לומר עלי קדיש, לא מצאה נשמתי מנוחה, עד שבאה אשה אלמונית וביקשה שיאמרו קדיש עבור נשמות גלמודות שאין איש שיאמר אחריהן קדיש. זכות אמירת קדיש זה עמדה לנשמתי. מחר בבוקר תופיע אשה זו בבנק שלך עם המחאה שמסרתי לה לכיסוי הוצאות נישואי שתי בנותיה!'.
כשקמתי, ספרתי לאשתי את דבר החלום, אבל היא לעגה לכל הענין וביטלה אותו מכל וכל. עתה כשהופיעה האשה עם ההמחאה בחתימת ידו של אבי, ואף זיהתה אותו בתמונה, נתאמת לי החלום.
בעקבות הסיפור שב מנהל הבנק בתשובה שלמה, אשתו נתגיירה כדין, וזכו להקים בית נאמן בישראל.