וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וגו'. (במדבר ל"א, י"ז)
כתב "רבינו אפרים" (נדפס בסוף פרק בלק): "כל זכר בטף" ראשי תיבות "כזב" כי הכזב מצוי יותר בילדים שהם הטף.
וכתב המשנה ברורה (סי' שמ"ג סק"ג): "פשוט דאם שמע לבנו ובתו הקטנים שהם מדברים לשה"ר מצוה לגעור בהם ולהפרישם מזה וכן ממחלוקת ושקר וקללות".
ובאגרת הגר"א ז"ל כתב: "תדריכם תמיד בספרי מוסר, ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל".
בעיונים בכללי חינוך שבאיגרת הגר"א (לרבי חיים פרידלנדר זצ"ל עמ' י"א) כתב: "מטרת העונש לילד איננה נקם, וגם לא אמצעי לחץ או כפיה, מטרתה אחת היא להבליט לילד את חומרת הדבר, פעמים רבות אין שכלו של הילד בשל דיו כדי להבין בדרך ההסברה וההיגיון, במקרה כזה יבין על ידי עונש, מכה, מניעת ממתק ממנו וכדו', ואז יחוש בחומרת הדבר, ויהרהר לעצמו אם האמא האוהבת אותו תמיד ומרעיפה עליו חום ואהבה – מכה אותו, או אפילו די אם נועצת בו מבטי כעס – משמע שעשה דבר חמור, וככל שהתגובה תהיה חריפה יותר כך יבין שהמעשה שעשה חמור יותר,
וכתב שמבואר מדברי הגר"א שקללה שבועה וכזב אלו דברים חמורים שיש להכות עליהם ולא לרחם בהם כלל כדי שחומרתם תיחקק בלב הילדים".
ובאגרות וכתבים (להמשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל – איגרת קכ"ב, מתאריך י"ז מנ"א תשמ"ח) כתב: "שאם הילד משקר סימן שאינו בוטח באביו ומסתמא גם מפחד מעונשים, וע"י עונשים יתירים הוא ח"ו עלול להתקלקל לגמרי, ואם אוהב הילד ללמוד יש לחזק אותו בלימודו ולהראות לו שהוא שמח בלימודו וידיעותיו, והתורה תעשה את שלה, וודאי ששבחים ופרסים קטנים פועלים בילד ועונשים רק מכעיסים אותו, בגמ' (מועד קטן י"ז. ושו"ע יו"ד רמ"כ) יש מחלוקת ממתי עוברים על לפני עיור בהכאת בן אם בגיל 16 או 24, כאן בארץ ישראל אני רואה שעוברים על לפני עיור כבר בהכאת ילד בן 3", ע״כ
(קב ונקי)