"ונדבר עתה מענוות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל" (מסילת ישרים פרק כב)
רבנו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל מסר פעם שיעור בישיבת לומז'א בפתח תקוה. באמצע השיעור הקשה רבי יוסף רוזובסקי על אחד מחידושיו. הגיב רבנו ואמר: "אכן הינך מקשה טוב", ובאמת אותו נדבך בשיעור נותר בצריך עיון.
כעבור זמן התקיימה חתונה, ורבנו עמד מוקף בראשי ישיבות ובגדולי תורה. בין הנוכחים באותה חתונה היו גם רבי יוסף ואחיו רבי שמואל. פנה רבי שמואל לאחיו והציע לגשת ולומר לרבנו שלום. ניגשו שניהם לרבנו, אמרו לו שלום, ורבי שמואל הוסיף ואמר: "זהו אחי רבי יוסף, האם ראש הישיבה מכירו?"
"בודאי שהנני מכירו", השיב רבנו, "הרי הוא פרך לי שיעור בישיבת לומז'א"…
את סיפור המעשה סיפר רבי יוסף, והוסיף וציין כיצד כל תלמידי החכמים וראשי הישיבות שהיו שם נדהמו ממדת ענוותנותו של רבנו. שהרי היה יכול לענות ולומר – 'אכן הנני מכירו, הוא באמת תלמיד חכם'.
כשסיפר זאת רבי יוסף התרגש ואמר: "לא רבים הם אלה שהיו מסוגלים לנהוג כך".
(בדרך עץ החיים)