"וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת" (י"ח, כ"ו)
תושבי רמת אלחנן לבטח ירימו גבות בתימהון, זה סיפור זה? אלו דברים שבשגרה, מעשים שבכל יום?! אז ככה, לידיעתכם, למי שלא גר ב'רמת', אלו דברים שלא רואים בכלל, בכלל, בכלל לא!!
התרגלנו אולי לצירוף הזה שנקרא "הגאון ר' יצחק זילברשטיין" וסיפורים על גדולי ישראל, אולם תמיד, משום מה, ר' יצחק הוא המספר, ואילו נשוא הסיפור הוא אחד מחכמי הדורות, ושכחנו שבעצם מדובר על אישיות שהיא עצמה חתיכת סיפור, ולא סיפור פה סיפור שם, אלא מסכת חיים שלימה שכל כולה רצופה גדלות בתורה ובבין אדם לחבירו.
היה זה ערב שבת. נצרכנו לבוא לאזור מעייני הישועה בכדי להתבשר בבשורות טובות, ובינתיים שמתי פעמי לתפילת מנחה וערבית בבית הכנסת המרכזי [בית הכנסת של רמת אלחנן, המכיל שלוש קומות, ראשונה- חסידים וספרדים-מרוקאים, שנייה- תימנים, ושלישית- ליטאיים]. למנחה נפניתי לבית הכנסת 'קהל חסידים' המתנהל תחת רבנותו של הגאון ר' יהודה סילמן שליט"א, ולפתע נכנסה למקום דמות אגדית, הלא היא הגר"י זילברשטיין שליט"א, יושב הוא על מקומו בימין ארון הקודש, וממתין לשמוע עוד קדיש וקדושה על הדרך. בינתיים, פותח הוא את הקלסר ומתחיל להכין את שיעורו שייאמר בדקות הקרובות בקומה למעלה אצל הליטאים.
לא עוברות שניות ספורות וכבר ניגש אליו יהודי נכבד ושאלה בפיו: היכן מצויה ציטטא פלונית בגמרא? [שימו לב, שאלות מסוג רמת אלחנן לרב, לא הלכה, לא הנהגה, הרב משמש כפקיד של תוכנת 'אוצר החכמה' שאצורה במוחו]. הרב משיב בפשטות: "אינני יודע, צריך לשאול את הרב", הלה מרים גבות: "את הרב? נו… זה הרי מה שאני עושה כעת?!", והרב זילברשטיין בתשובה מחווה באצבעו כלפי הרב סילמן. נפנה הלה לרב סילמן, והרב סילמן צוחק: "נו, זו שאלה לר' יצחק…" כשהשואל מסביר לרב סילמן שהוא כבר שאל את הרב זילברשטיין, והרב זילברשטיין ענה שהוא לא יודע היכן הגמרא, מייעץ לו הרב סילמן לומר לרב זילברשטיין שהרב הורה שעל הרב זילברשטיין לענות. השואל חוזר לרב השכונה, ור' יצחק שואלו: "נו… איפה הגמרא? מה אמר הרב?" והשואל נענה: "הרב סילמן אמר שהרב יענה לי!!" "אהה…" מגיב ר' יצחק, "ככה הרב פסק? אם ככה, זה כנראה נמצא בע"ז כח., תראה לי את הגמרא… נראה… אולי…" כמובן זה היה שם!
רק אני הקטן לא הבינותי, היאך משעה שהרב סילמן אמר שהרב זילברשטיין יענה, פתע פתאום הוא כן יודע היכן הציטטא מצויה בגמרא?? שאלה לעיון!!!
הרב ממשיך ללמוד, ולפתע נכנס יהודי זקן ומגולח למשעי עם כובע של זקנים… מדדה הוא לעבר מקומו, והרב זילברשטיין עושה מיד הידור כהלכה. הזקן נפנה אליו מוציא את קופסת הטבק מכיסו, פותחה, ומגישה לרב זילברשטיין, הרב לוקח קמצוץ טבק שואפה בחוזקה למלוא ריאותיו, ומפליט מפיהו איוושת הנאה חזקה שכזו אשר הדיה נשמעים בכל רחבי בית המדרש, [לבטח חשש הרב פן שמיעתו של הזקן דנן קשה עליו], מודה הוא לזקן מכל ליבו, מתיישב על מקומו וממשיך לעיין בקלסרו, כשבכל כמה שניות מרים הוא את עיניו ומביט בדריכות לעבר הזקן.
אני, לעומתו, לא מסיר את עיני. היה זה מחזה שלא חוויתי מעודי, מאורעות שכאן הם ככל הנראה דבר שבשגרה ואשר אינם תופסים יחס מיוחד, שטפו את ליבי בסערת רוח. רואה אני את היהודי הזקן מרים לרגע את עיניו, והרב זילברשטיין קולט את הרגע וממהר לנצלו, מרים הוא את ידו שעדיין קומצת היא בחוזקה את שאריות גרגירי הטבק, חוטף שמעק טבק עמוק כזה לכל ריאותיו, ופולט את אותה איוושה אילמת "אהה…" המביעה הנאה עמוקה ובלתי מצויה, כך כל כמה דקות בכל פעם שהזקן מרים את עיניו הרב חוזר על התנועה, השאיפה ופליטת הרוח, יחד עם אותה קריאה ללא מילים "אההה…"
עדיין לא ידעתי איזה אירוע מצפה לי בדקות הקרובות אבל כבר קלטתי שכאן משעמם לא יהיה.
הרב ננער לפתע ממקומו תוך שהוא טופח על מצחו ונאנק קלות: "אויש, אוי", ניכר היה עליו כי הוא נסער ומבין כי שגגה נוראית יצאה מתחת ידיו.
הוא ניגש ליהודי הקרוב אליו ושואלו איזה דבר שלא הצלחתי לשמוע, תוך שהוא מנענע בידיו בתנועות נסערות המביעות חוסר אונים וניסיון נואש לברר דבר מה.
הנשאל מגיב במשיכת כתפיים המתפרשת כהעדר ידיעה, הוא נפנה לשני, לשלישי, ולרביעי, גם לכל הבאים אחריהם, שואל, מתעניין, סוקר במבטו כל אדם, נושא את עיניו לכאן ולכאן, מחפש הוא בעיניו למצוא איזה דבר, מביט כה וכה, והאכזבה ניכרת על פניו. הוא גומר לסקור במבטו תוך כדי הילוך את כל בית הכנסת, ויוצא. אני הקטן כמובן בעקבותיו, משקיף ומסקר בשקט אחר מעשיו, לא מוותר.
נכנסתי אחרי הרב לבית הכנסת של המרוקאים, קבלת שבת בנוסח מערב ירושלמי נישא ברמה, הרב בן שמעון מפזם את נעימות השבת, ואילו הרב זילברשטיין תר אחר מבוקשו, מסייר הוא במבטו בין הספסלים, ואכזבה מרה על פניו, ניכר עליהם כי האבידה לא נמצאה.
קבוצת אנשים פונה מייד לברר מה טורד כ"כ את מנוחתו של הרב, ואני מנצל את ההזדמנות וכבלש ותיק מטה את אוזני לשמוע על מה המהומה, הרב שליט"א מסביר: "[תשמעו!] ביום שישי ניגש אלי יהודי, כשכמה וכמה שאלות בהלכה היו בחיקו. עניתי לו, והלה הלך לדרכו, רק כעת שמתי אל ליבי שמתוך טרדת ההכנות לשבת לא שמתי ליבי בשעתו כי לפי תוכן שאלותיו משתמע כי זר הוא כאן ונקלע בפניא מעלי יומא דשבתא לאזורינו, לאיזה צורך דחוף [השערה שלי: כנראה מהסיבה שלי הקירבה למעייני הישועה] ללא הכנה מוקדמת. ומשכך ייתכן ואין לו היכן לשבות ולסעוד בשבת, ונמצאתי רחמנא ליצלן משאיר עובר אורח ללא מקום לינה ואוכל, על כן מחפש אני ותר אחריו למוצאו".
הסובבים חזרו שאלוהו: "אורח זה – היאך היה מראהו ומה לבוש היה לו?" והרב מתאר: "מכנסיים ירוקות, חולצת טריקו קצרה ומשובצת [לא בדיוק מראה חרדי משובב לב] זקן שחור צמוד", כמה מבני הקהילה מתגייסים לעזור לרב, עוזבים הם את קבלת שבת ומסייעים לרב במקרה הדחוף כל כך. הרב עובר בין הספסלים מתוך לחץ עצום הניכר על פניו היטב, משגמר ועדיין לא נמצאה האבידה, עולה הוא קומה נוספת, נכנס לבית הכנסת של התימנים ומתחיל שוב את סבב הספסלים במטרה לאתר את האורח המבוקש.
סיעות של מתנדבים מקדימים אותו לחפש את האיש, למנוע מן הרב את הטירחה הבלתי נתפסת, והנה, נמצאה האבידה… לפנינו מופיעים קבוצת אנשים, כשהמבוקש מס' 1 תחת ידם, לבוש הוא אמנם בגדים אחרים לכבוד שבת, אבל כבר עבר חקירה, ונתברר בבירור כי זהו האיש שהרצה את שאלותיו באותו יום אחה"צ לרב המרא דאתרא, הרב מתרגש למראהו, מלפף את ידיו בחום, נושם לרווחה. מלטף הוא ביד חמה את זרועותיו וגבו, כפי שרק הרב זילברשטיין יודע לעשות, ובקולו האבהי הנעים והכובש הוא פונה אליו: "בני רחימאי, האם מקום לך ללון? לסעוד הלילה? ולמחרת?" הלה מרגיע את הרב: "מצאתי, הוזמנתי כבר" [בל נשכח, כי כולם כאן תושבי רמת אלחנן ולמדו כבר דבר ושניים מן הרב שלהם], הרב מייצב את נשימתו, הגיע סופה של הרפתקאה זו שכה הסעירה את רוחו, הכל בא אל מקומו בשלום, רוחו שבה אליו, והוא מאחל להלך המזדמן את כל הטוב שבעולם.
הרב חוזר לקחת את הקלסר ולרוץ לומר את השיעור הידוע לתלמידי חכמים שכאן, טוב.. את המחזה הזה אני כבר מכיר מ'קול הלשון', כיצד חוזר הרב על שאלתו של 'התלמיד חכם ה-י-ק-ר' ששאל כאן, והתשובה שהיא ממש 'דברים נ-פ–ל-א-י-ם' מה'תלמיד חכם היקר שענה כאן'. בהמשך, אחר התפילה, כולם התדיינו בנושא המדובר בשיעור, ואילו אני – ליבי ומוחי היו בשיעור שראיתי קודם לכן, שיעור במידות, בהנהגה, בדרך ארץ, באהבת הבריות, דברים שתושבי רמת אלחנן לא רואים בהם מן החידוש, אבל בשביל אורח כמוני שיעור הוא לדורות…
לאחר השבת לא אצרתי ברוחי. העליתי את רשמיי על הכתב, והרי הם לפניכם…