ידידיה מאיר
מזל טוב לכל מסיימי מסכת מנחות בדף היומי! אם אתם רואים הבוקר אנשים חגיגיים, תדעו שהם מהקבוצה של לומדי 'הדף היומי', והם מסתכלים מן הסתם בסיפוק על התקופה האחרונה, על המסכת הארוכה הזאת, והיום יתחילו מסכת חולין.
מסכת חולין שמתחילה היום תסתיים בי"ג ניסן, אז אם אתם בכורות, זה יוצא לכם טוב, כי תסיימו מסכת בדיוק ביום שאתם צריכים לסיים מסכת, בערב פסח. כמובן שאפשר גם לבוא לביהכנ"ס ולשמוע סיום של מישהו אחר ולאכול איזה תמר בערב פסח ולא לצום בתענית בכורות, אבל זה יותר נחמד שאתם באים עם מסכת של עצמכם. אז זאת ההזדמנות להצטרף למסכת חולין, ובכלל כבר עם הפנים לסיום הש"ס. נשארו ארבע מאות ושניים דפים לסיום הש"ס שיתקיים בז' טבת תש"פ, בעוד קצת יותר משנה. זו באמת הזדמנות להצטרף ולהתחיל להתלמד בזה לקראת ההתחלה החדשה של מסכת ברכות.
דווקא הדף היומי של היום האחרון שונה מכל המסכת. מנחות, מסכת שלמה ומפרכת שעוסקת בקרבנות בית המקדש, דברים שהם לכאורה ברגע זה לצערנו לא כ"כ אקטואליים; אתה לא לומד בבא קמא ובבא מציעא שהם עניינים משפטיים, או אפילו לא מסכת שבת של עניינים יומיומיים, אלא פשוט הלכות שיום אחד נזכה שהן תהיינה רלוונטיות לחיינו.
אבל דווקא בדף האחרון של המסכת, וחבל שזה לא בדף הראשון, מבינים מבין כמה זה אקטואלי, כמה זה עכשווי…
"אמר רב יהודה אמר רב…" – הוא מצטט את הפסוק הבא ממלאכי: "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה". כלומר, שבכל מקום אפשר למצוא קרבן שמוקטר ומוגש לשמי, כך אומר הקב"ה. ושואלת הגמרא: "בכל מקום סלקא דעתך?" האם עולה בדעתך לומר שאכן בכל מקום מקריבים קרבן לה'? אם כבר, בכל מקום יש בעיקר עובדי אלילים יותר מאשר קורבנות לה'?
"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום", והקב"ה אומר עליהם "מעלה אני עליהם כאילו מקטירין ומגישין קרבן לשמי".
כשקראתי את זה, חשבתי כמה זה מתאים על לומדי הדף היומי, שבאמת בכל מקום בעולם, בכל ביהכנ"ס, בכל טיסה, בכל מקום הם מקטירים קרבן להקב"ה. לומדי הדף היומי באשר הם.
והנה עוד לימוד שמחבר בין לימוד תורה לעבודת ביהמ"ק: "שיר המעלות, הנה ברכו את ה' כל עובדי ה' העומדים בבית ה' בלילות", מה זה אומר 'בלילות'? הרי כשאנחנו מדברים על עבדי ה' שעומדים בבית ה', על בית המקדש ועבודת קרבנות – אז עיקר עבודת ביהמ"ק היתה ביום?!
אלא מתרצת הגמרא: "אמר רבי יוחנן – אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה אני עליהם 'כאילו עסוקים בעבודה בבית ה'"! מי שלומד תורה, בפרט בלילה; אותם אנשים שמגיעים בערב, בלילה, בסוף היום, מתאמצים, נרדמים אולי – עליהם הכתוב אומר: "הנה ברכו את ה' כל עובדי ה' העומדים", אפילו קצת הנרדמים… "בבית ה' בלילות".
ועוד ציטוט אחרון מ'דברי הימים' – "וישלח שלמה אל חורה מלך צור לאמור, הנה אני בונה בית לשם ה' אלוקי להקדיש לו, להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחודשים ולמועדי ה' אלוקינו, לעולם זאת תהיה על ישראל". והגמרא שואלת: מה זאת אומרת – 'לעולם'? גם כשביהמ"ק ייחרב, וכי אז יש קורבנות? מסביר רבי גידל בשם רב, הפסוק הזה מתייחס למזבח אחר, מזבח של מעלה, "מיכאל שר גדול שעומד ומקריב עליו קרבן". כלומר, יש בשמים מזבח שעדיין מוקרבים עליו קרבנות. ור' יוחנן אמר, אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות העבודה בבית המקדש, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה המקדש בימיהם".
ויש פה בהערה בשוטנשטיין ממש גילוי מדהים! ובזה נסיים.
בדרך כלל אנחנו אומרים שכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו מעלים עליו כאילו נחרב, אבל כאן מלמד אותנו רבי יוחנן שתלמידי חכמים שלומדים את הלכות עבודת המקדש; אותם אנשים שיושבים ומסיימים עכשיו את מסכת מנחות או הצטרפו עכשיו למסכת חולין… כל אלו לא כלולים בהאשמה הזאת! אם יושב לכם על המצפון: 'ביהמ"ק לא נבנה בימינו אז כאילו החרבנו אותו'… אדרבה להיפך – הרי זה כאילו נבנה המקדש בימיהם! הכל פה מצוטט מספרים ומראי מקומות מאיפה לומדים את החידוש הזה. והח"ח במאמר 'תורה אור' מוסיף, שכוונת רבי יוחנן באומרו שמי שלומד את הלכות העבודה בביהמ"ק כאילו נבנה המקדש בימיו – היינו שכאילו הם עומדים ומקריבים שם את הקרבנות הנזכרים בכתוב! ולכן סדר קדשים נחשב בימי האמוראים ללימוד למעשה ממש.
(מעובד מתוך דבריו של ידידיה מאיר ב'קול חי')